סיכום הכשרה מעשית
באגודה הישראלית לטרשת נפוצה (ע"ר)

אילה קורן, האוניברסיטה העברית

במסגרת המעורבות החברתית של שנה א' בלימודי עו"ס, שובצתי באגודה לטרשת נפוצה בכדי להיפגש פעם בשבוע עם חולת טרשת. נפגשתי עם אישה בת 70, חולה מזה 30 שנה, משותקת ברוב גופה ומתניידת על כיסא גלגלים.

זו הייתה הפעם הראשונה שבה פגשתי את החולי כל כך מקרוב. למדתי את כוחה של בירוקרטיה ואת מידת ההשפעה שלה על חייהם של אלו הנזקקים לה. הבנתי לראשונה את הורסטיליות של המחלה – היא משפיעה בכ"כ הרבה אופנים: על המצב הגופני, הכלכלי, הנפשי, על היכולת לתכנן את החיים לעכשיו והלאה. למדתי ש"להיות שם בשביל משהו" הוא להקשיב ויחד עם זאת להנכיח את עצמי, כי לחולה הטרשת חסרים מפגשים "רגילים" ושהצורך הוא לא רק להישמע אלא גם לשמוע. למדתי לראות את המחלה וגם דרך המחלה. נוצר בינינו קשר פתוח ומאפשר, ומפגשים שנותנים מקום לחולה להיות עצמה. במפגשים התעסקנו גם בחיים עם המחלה וגם בהתמודדויות אנושיות יומיומיות.

חלק מהותי לא פחות הוא ההדרכה שקיבלתי במשך השנה, היכולת לתת ולקבל רפלקציה היווה בסיס יציב ומלמד. בהדרכה קיבלתי מקום לביטוי ולתהיות וזה תרם לי המון. קיבלתי מהאגודה הרבה ידע ותמיכה, מימי העיון וההשתפות בקבוצת התמיכה. האגודה אף עזרה לנו להוציא לפועל מפגש סיכום יפה ומכובד במוזיאון ישראל, שהסב לשתינו עניין והנאה גדולה, ובעיקר הזדמנות לסיים את המעורבות בדרך מיוחדת.