פרחים

פרחים הם מתנת האדמה לתושביה
ואם מאדמה חשוכה, מתפתחת כזאת יצירה
אן גבול ליצירת האדם והשלכותיה
בפשטות, יופי והדר, משמחת לב יושביה
הם מתנה והקדשה מהטבע

פרחים כמו אנשים, פניהם אל האור
הם מתנת האדמה, ישמשו קישוט ומזור
מספרים לנו ומעניקים אהבות דור
מופיעים, תמיד במחזור
עליהם, באהבה נשמור, נטפח,נשזור

ונגדיל לעשות, כשאותם עם אחרים נחלוק
במורכבותם וביופיים מביעים, את אהבתנו לחיים
יחלקו אתנו את דרך הטבע, ודרך החוק
בצנעה, וייחוד, אהבה מביעים, מחלקים
בזרועותינו,תמיד אותם נרצה לחבוק

האדמה מחייכת לטבע דרך יופיים
מסמיקה, וצנועה מאשררת את קיומם, בדומייה
דרך עצם היותם ומורכבותם, המושלמת
ללמוד דרכם, יהיה מסובך, שכן זו מלאכת מחשבת
רק נקיש מכך שהאדמה דרכם אותנו אוהבת ,אוצרת

כמו עבורנו אותם יוצרת,מהדרת
בשמחת חיים, את כולם היא משתפת
בצבעים וריחות, איתנו מתחלקת
במרחב האדמה, מתחדשת, מתפזרת
היותה למרחקים מהדהדת

פרחים הם מפלט, לנשמת האדמה
אותנו יובילו למשעול רחב של תובנה
אותה נשנן ונפנים בהבנה, שאנחנו חלק מתוכה
ונכיר בעובדה שהזרעים של היום, הם פרחיי המחר
ונדע שלעולם לא מאוחר,לעשות בן אדם מאושר

כי פרחים, דומים לאדם,בצלם נשמתם
כטבע פריחתם, פתח תקוותם
נוסכים תקווה ואושר מעצימים,בתשוקתם מספקים הווייתם
ולכשיגמרו המילים, בפרחים נבדרם,נשמחם
יעלו את רוחנו למחוז מאוד רם…. ותם.

אלי עבאדי (גל אור) מתוך "הלך רוח"

בואו נדלג קדימה

בואו נדלג קדימה,
נתכנס פנימה
נמגר המחלה
שחשפה מארה
ולא יאות עם גדול
להתעמת עם חלש
גם אם הוא יכול
נימצא מצע חדש
ושם נניח הראש
כי בסך הכל
כל שביקשנו למגר,
הוא עצב ושכול
לא אויב עתיק יומין
גם לא את מישנות המהדרין
נבדוק דרכו של עם סגולה
ונבחר בדרך הגאולה
לגר ךשומ ,בגב באוכ
שאותנו בבטחה תוביל
בדרכו של מושיע ומציל
נחסה בצילו של עץ
וכל המחלוקות נגהץ
בשלווה ונחת נזרום
נתקן את המקום
את חרבנו נניח
ורק כך נצליח
כי הדרך ארוכה היא
ואת השלום נביא
לא בהתלהמות
אלא בשלמות
את ההבטחה ננחה
את הארץ נבנה
ולעולם לא נפנה
היושר שאותנו ייבנה

אלי עבאדי (גל אור) מתוך "הלך רוח"

זיכרונות

כשנעלם זיכרון אחרון ממאגר זיכרונותיי, בתקווה, בסוף
ימיי כשהתאיידה לה דמעה אחרונה במקווה דמעותיי
זה הזמן בו מתחיל,המסע, זמן בו אהיה חופשי ומשוחרר
שם ארגיש הקלה גדולה, שם ארגיש נקי ומאושר
יהיה זה מקום נקי, חופשי ממועקות המחר
מקום מרגש, מלא אהבה, מקום נהדר.
אפוף בידיעה צרופה, מנותק מנחלת העבר
דף חדש יירקם בו וגם יסופר.
יהיה זה בהחלט, ביום הימים
שם הייאוש נכחד, הפחד אבד
המלחמה הסתיימה, ללא פצועים
רק השקט מתכרבל לו לבד
האמת שם מצויה וגלויה
נחשפת במלא הדרה, אהבה צרופה
אך אפשר שלא לחכות
לרגע כזה שכולו מראות.

אלי עבאדי (גל אור) מתוך "הלך רוח"