דמעות של אישה

מוקדש לנשים ובני זוגם

ילד קטן שואל את אימו
למה את בוכייה?
כיוון שאני אישה – עונה היא

אינני מבין – אומר הוא.
האם מחבקת אותו ואומרת:
לעולם לא תבין.

מאוחר יותר הילד הקטן את אביו שואל:
למה אימא בוכה?
כל הנשים בוכות ללא סיבה
עונה לו האב.

עם התבגרותו שאל את אלוהים:
אדון, למה נשים בוכות בקלות?

ואלוהים ענה:
כשיצרתי את האישה, יצרתי אותה ייחודית.
יצרתי את כתפיה חזקות כדי לשאת עליהן תבל…
ורכות מספיק כדי להיות נוחות,
נתתי לה את הכוחות כדי לתת חיים,
והסובלנות לספוג עלבונות מילדיה…
לתת לה הכוחות לדרך ההמשך,
כשכולם זנחו ונטשו.
וטיפלה במשפחה למרות מחלתה ועייפותה.
נתתי לה את הרגישות לאהבת ילדיה ללא תנאי גם כשאלה האחרונים עולבים בה.

נתתי לה את הכוחות בתמיכת בעלה על אף חסרונותיו
והישארות לצידו למרות החולשה
ולבסוף נתתי לה את הדמעות לצרכיה.

הינך רואה בני יופייה של האישה
אינו בלבושה, לא בפניה ואף לא ביצירת תסרוקתה
ילדיה של האישה בעיניה.

זה שער הכניסה לתוך ליבה:
השער בו נכנסת האהבה,
ובאמצעות דמעותיה נגלה ליבה.

העריכו את הנשים שהשאירו חותם במסע חייכם.
יש לדעת שכל הנשים יפות הן.

ציינו את אלו שהעלו חיוך על פניכם כשכל כך נזקקתם לו.

אותן נשים שעודדו אתכם
רואות את הצעדים החיוביים של החיים
כשראיתם רק מרה…

לביא אורלי