קבוצת חיפה צעירים – סיכום פעילות לשנת 2016
מנחת הקבוצה: צביה טורקניץ, עו"ס
קבוצת חיפה צעירים – סיכום פעילות לשנת 2016
מנחת הקבוצה: צביה טורקניץ, עו”ס
זו השנה השנייה שאני מנחה את קבוצת צעירים חיפה.
הקבוצה מונה כ- 15 משתתפים קבועים בין הגילאים 23-40 (שאליהם מצטרפים מדי פעם משתתפים נוספים).
בין חברי הקבוצה נמצא זוג אחד.
קבוצה זו מתאפיינת ברוח צעירה בשל גיל המשתתפים הצעיר והנושאים העולים בה הם נושאים הקשורים למחלה וכן נושאים אופייניים לגילאי שלושים פלוס מינוס של חברות, אהבה, נישואים, ילדים, זוגיות ועבודה.
חברי הקבוצה הקימו קבוצת ווטס אפ פעילה שבעזרתה הם שומרים על קשר קבוע בין המפגשים, לעיתים יומיומי, ולפעמים כמה חברים אף יוזמים פגישות ביניהם.
החברים רואים בקבוצה מעבר להיותה קבוצת תמיכה גם קבוצה חברתית שבה מבינים אותם ואת הקשיים שלהם יותר מכל קבוצה אחרת אליה הם משתייכים.
הם קוראים לזה – “אצלנו בקבוצה מדברים טרשת”.
מקום שבו לפי הגדרתם “אינם מרגישים לבד ומרגישים שותפות גורל ושייכות” מבחינתם
“לדבר טרשת” זה גם איך להסביר על המחלה לאנשים שאינם חולים – אנשים שאינם מבינים את תלונותיהם ואת הקשיים שבהם הם נתקלים ביומיום.
במפגשי הקבוצה דנים החברים על איך להגיב לשאלות שונות ומשונות המופנות אליהם ע”י ציבור הרחב – האם בכעס בשל החדירה לפרטיות או בהבנה או להסתכל על השאלות כאקט של אמפתיה מהסביבה.
בנוסף העלו החברים מחשבה שבעצם מתן הסבר על מצבם וקשייהם הם עוזרים להעלות את המודעות למחלה וכן לנושא הנגישות בפני האוכלוסייה שאינה מודעת לכל הנושאים הללו וחושבת למשל שטרשת נפוצה מידבקת או שמי החולה בה לוקה בשכלו – וזה רק מעט מהדוגמאות שהחברים נתקלו בהם…
עוד נושא שעלה כמה פעמים השנה היה “מהו הקו הדק המפריד בין להיות נחוש ולא לאבד את העצמאות שלי ואת התפקודים הפיזיים השונים לבין לדרוש מעצמי משימות וביצועים שהם מעבר לכוחותיי.
מהו האיזון הנכון בין הצבת אתגרים לחיים פעילים לבין הנזק שעומס פיזי או נפשי גורם למחלה.
הסתגלות והשלמה אל מול עשייה אקטיבית לשימור התפקודים שפועלים בצורה תקינה.
במהלך השנה חוו כמה מחברי הקבוצה משברים אישיים: איבוד אב, אשפוז שיקומי בבית חולים, הידרדרות פיזית, בעיות בזוגיות ועוד.
הקרבה בין חברי הקבוצה הוכיחה עצמה היטב בסיטואציות אלו בהן מי שהיה במצוקה הרשה לעצמו לספר את מה שכואב לו בגילוי לב ובפתיחות רבה, להתאבל או לבכות וחברי הקבוצה האחרים השיבו באמפתיה רבה ובחיבוק קבוצתי חם.
בסוף כל מפגש שבו דובר על משבר כלשהו יצאו כולם – כולל החבר שבמצוקה – חזקים ומעודדים יותר וזוהי ההוכחה הטובה ביוצר לכוחה המטיב של הקבוצה הזו.
