החתול והאוטו – סיפור על הסכם ממון

מאת: אפרת פריימן, עורכת דין ומגשרת

לפני הרבה שנים, כאשר עמדתי להינשא לבחיר ליבי, התייעצתי עם מי שהיה באותה העת מתרגל בקורס דיני משפחה, בבית הספר למשפטים, האם כדאי לנו לערוך הסכם ממון. הוא שאל רק שאלה אחת לפני שנתן את המלצתי: מה יש לכם? (התשובה בכותרת)והמלצתו היתה חד משמעית – אין צורך.

כיום, כאשר אני עורכת דין בתחום המשפחה מזה הרבה שנים, אני כבר יודעת שהדבר הכי לא משפיע על הצורך לערוך הסכם ממון בין בני זוג העומדים להינשא בנישואים מוכרים (או זוגות ידועים בציבור שאינם מתכננים נישואים מוכרים), היא השאלה "מה יש לכם"?

יש לזכור כי הסכם ממון, מסדיר פני פרידה, ולא פני נישואים. ואם וכאשר אנחנו נפרדים – ויש כמעט %05 סיכוי שכך יקרה -, מצבנו במועד הפרידה משפיע רבות על אופי ההליך:

לפעמים הפרידה נעשית אחרי שנים רבות, לעיתים לאחר תקופה קצרה וסוערת;

לפעמים אחרי צבירת הון רב, לעיתים כאשר מצבם הכלכלי של בני הזוג בכי רע;

לפעמים לאחר הולדת מספר ילדים, לעיתים אחרי שנות עקרות כואבות;

לפעמים כתוצאה ממחלה של אחד מבני הזוג;

לפעמים בשיא הקריירה, ולעיתים לאחר שנים של השקעה ללא תמורה בבית ובמשפחה;
כעורכי דין, אין אנו נביאים ובעלי חזון. אין במשרדנו כדור בדולח אשר יסייע לנו לנסח את הסכם הממון המתאים לזוג בראשית דרכו. ובכל זאת – עלינו להימנע מעריכת הסכמים "סטנדרטיים", כאשר הצפי עבור הזוג הספציפי ידוע ברובו. בזאת מתבטא ניסיוננו כעורכי דין, היכרותנו את תחום המשפחה ואת פסיקות בית המשפט, יכולתנו להשפיע על האמון אותו נותנים בני הזוג האחד לשני, יכולתנו להשפיע, כמייצגים וכמנסחי ההסכם, על תחושת ההוגנות של כל אחד מבני הזוג, גם לעת פרידה.

סבי ז"ל, ד"ר אברהם חיים פריימן, שערך ספרי שו"ת, הזכיר באחת מכרטיסיותיו (לקראת ספר אותו לא זכה לכתוב), כי מקור החובה לחתום על הסכמי ממון בין בני זוג בפני אנשים נוספים, הינה על מנת למנוע החתמה על הסכם במחשכים, תוך הפעלת לחץ או אונס על אחד הצדדים, החלש יותר מבין השניים.

כיום, לאור ריבוי המקרים בהם מתבקש ביטולם של הסכמים, ואפילו כאלה אשר קיבלו את אישורו של בית המשפט – מוטלת עלינו, עורכי הדין, החובה המוגברת לוודא כי לקוחותינו, הבינו לפני ולפנים את משמעות ההסכם עליו הם חותמים, תוך הבנה כי הגינותו, אשר הוטמעה בהסכם בעת האהבה והכבוד ההדדי, תבוא לידי מבחן רק לעת פרידה.