שירה שטרית
הנני מאותגרת בטרשת נפוצה – שירה שטרית
במלאת 30 לחברה צמודה – טרשת נפוצה
{מ..בחירה !? ח.ח.ח.}
רוצה/מנסה לכתוב..שירה, למעלליי מחלה שעדיין..עלומה
היא חלק מהזהות שלי, מאפיינת את שגרת יומי, היא חברה
מעברים של תהייה/חוסר-אונים/כעס/צער/כאב ו..ניסיון הבנה
תקופות של אבל והסתכלות לכל-עבר וראות מפוכחת..קבלה
ה כ ל..תוך כדי נבירה בין תפל/עיקר ו..התמודדות עם שגרה
הבנות שמתהוות תוך..ניסיון כושל/שורד ל..הצלת עולמם/ה
הוא/הם/אני/אנחנו שרק..זורמים ונסחפים ב..זרם/קצב/סדר
שמשתנים/מתחלפים בהתאם למציאות ש..מוכתבת/מתהווה
לכן, אל-עליון,..בקשה/משאלה לי אליך
אנא..לווה/האר ושמר, הענק ואפשר ל-אני..נחמה/חמלה
הרי..בינינו ב..תכלם..
להבין – לא הבנתי, אך מיציתי ! שלח שליחך וקחני אליך.
כן-יהי-רצון – אמן ואמן.
שולה בת שרה.
}כבר הבנתם שהנושא כאן הוא המחלה העלומה, שעליי התעלקה ואותי מלווה ו..
משתנה, לא בהכרח לטובה, האמת שכבר נמאסו עלי האפשרויות שהופכות לעיתים
בלאט ל..מציאות יום-יומית, לא נעימה, שמתדפקת על דלתי ואותי מבהילה..ממש{.
נמשיך ונדבר אני ו.. ???
כאז כן עתה.. ת ו ד ה
למדתי לדעת שהאויב שמולו אני נלחמת
אינם הסובבים אותי.. כי אם אני עצמי
למדתי להסתכל לעצמי בעיניים.. ולראות לנבכי נפשי
היכן איבדתי לאורך הדרך.. את עצמיותי
והייתי לכלי שרת של.. הסובבים אותי.
למדתי להעיז וליטול את האחריות והשליטה על חיי
להדוף התנגדות פנימית מכח הרגל גנאי
ולשמור האמונה וההתמדה.. בכוחות עליונים
הישרתי מבט לפנים – וסדקתי החומה לרסיסים
פרסתי זרועות לצדדים – ושמרתי על מרחב בחיים.
כמו שכתבה "איין-ראנד" בספרה "ההמנון"
בתוך האפלה נפש האדם.. תחיה לעד
היא לעיתים רדומה.. אך היא תתעורר
היא אולי כבולה בשלשלאות.. אך היא תשתחרר
והאדם ימשיך לצעוד, האדם – ולא בני האדם
למען בואו של יום זה אני אלחם
למען החופש המרחב חיי וכבודי
אני אחצוב באבן את המילה שהיא דגלי
המילה שלעולם לא תמות בעולם הזה
כי היא ליבו משמעותו והדרו
המילה הקדושה א נ ו כ י .
לעולם ממשיכים לעורר ולהאיר – אמת זו ,
מי-ייתן ואור שמחה ואהבה הם חלק אמן !
—
אור שמחה אהבה
—
אור שמחה אהבה
