הפרעות בהליכה משפיעות על כ- 80% מכלל המטופלים עם טרשת נפוצה (multiple sclerosis, MS). התופעה מתרחשת כתוצאה מפגיעות אנטומיות לאורך המערכת המוטרית במוח ובחוט השדרה, ובנוסף פגיעות במערכת הצרבלרית, האחראית על שיווי המשקל. לרוב הפרעות אלו מופיעות כבר בשלבים הראשונים של המחלה, והן גורמות לפגיעה תפקודית ניכרת.

פמפירה (Fampridine – Fampyra) היא תרופה ייחודית המיועדת לשיפור ההליכה במטופלים עם טרשת נפוצה, והיא התרופה היחידה המיועדת לטיפול בתסמין זה. היא פועלת במנגנון של עיכוב תעלות אשלגן, ועל ידי כך שיפור ההולכה העצבית באקסונים של תאי העצב הפגועים במחלה. התרופה אושרה לשימוש על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) בשנת 2010, עבור מטופלים עם פגיעה ביכולת ההליכה, וציון EDSS (Expanded Disability Status Scale) בין 4-7. היא ניתנת לרוב כתוספת לתרופות המיועדות לשליטה במחלה (DMT). התרופה עובדת במנגנון של שחרור-מושהה, וניתנת במתן פומי פעמיים ביום, במינון של 10 מ"ג לטבלית.

התרופה נחשבת בטוחה לשימוש, כאשר תופעת הלוואי החמורה ביותר שלה היא פרכוסים, וככזו היא אסורה לשימוש אצל מטופלים עם הפרעה פרכוסית ידועה. תופעות לוואי שכיחות נוספות הן סחרחורות וכאבי ראש, נדודי שינה, הפרעות במערכת העיכול, זיהומים בדרכי השתן והפרעות תחושה.

לאחרונה התפרסם מחקר ENHANCE שהינו מחקר פרוספקטיבי,רנדומלי הבא לבדוק את השפעות התרופה לאורך זמן ביחס לפלסבו. במחקר השתתפו מטופלים בגילאים 18 עד 70, עם אבחנה של טרשת נפוצה מתקדמת (progressive) או התקפית (relapsing) במשך 3 חודשים או יותר וציון EDSS בין 4-7, אשר אובחנו עם בעיות בהליכה.

633 מטופלים חולקו באופן אקראי לקבוצה שטופלה בפמפירה במינון המקובל (10מ"ג פעמיים ביום) ולקבוצת ביקורת שטופלה בפלסבו, למשך 24 שבועות. תוצאת המחקר הראשית היתה שיעור המטופלים אשר השיגו שיפור קליני משמעותי בתום 24 שבועות. שיפור זה הוגדר כעלייה של 8 נקודות ומעלה בסולם MSWS-12 (12-item MS Walking Scale), המדווח על ידי המשתתפים. התוצאות המשניות בדקו משתנים נוספים של שיפור מוטורי כגון מבחן הבודק יכולת קימה וישיבה (timed up and go, TUG), מדד MSIS-29 PHYS (MS Impact Scale, physical subscale), יציבות סטטית ותפקוד פלג גוף עליון. כמו כן נבדקו מדדים של בטיחות.

בתום 24 שבועות נצפה שיפור קליני משמעותי ב- 43.2% מהמטופלים בקבוצת הטיפול, בהשוואה ל- 33.6% בקבוצת הביקורת (יחס סיכויים [odds ratio, OR] 1.61, 95% רווח סמך 1.15-2.26, P=0.006). שבועיים לאחר הפסקת הטיפול כאשר בוצעה הערכה נוספת, נעלם ההבדל בין שתי הקבוצות.

בנוסף נצפו הבדלים מובהקים במדד TUG (שיפור קליני משמעותי בקרב 43.4% מקבוצת הטיפול, בהשוואה ל 34.7% בקבוצת הביקורת, יחס סיכויים 1.46, 1.04-2.07, P=0.03), ובמדד MSIS-29 PHYS (ממוצע הבדלים של -3.31 נקודות, 95% רווח סמך -5.13 עד -1.5, P<0.001). תוצאה מעניינת נוספת נראתה בניתוח משנה של השפעת התרופה על תפקוד פלג גוף עליון (מדד ABILHAND): בעוד שבקרב מטופלים עם ציון EDSS≤6 לא היתה השפעה לתרופה (הבדל של 0.10 נקודות, 95% רווח סמך -1.04 עד 1.24), בקרב מטופלים עם ציון EDSS>6 היה הבדל משמעותי קלינית (אם כי לא מובהק סטטיסטית) בקבוצה שטופלה בפמפירה בהשוואה לקבוצת הביקורת (שיפור של 2.1 נקודות בהשוואה לירידה של -0.95 נקודות, 95% רווח סמך -0.09 עד +6.19).

הפרופיל הבטיחותי של פמפירה נמצא דומה לטיפול בפלסבו. לא נצפה הבדל בתופעות הלוואי, תופעות לוואי חמורות או כאלה הקשורות לשימוש בתרופה.

החוקרים מסכמים כי טיפול בפמפירה הביא לשיפור קליני משמעותי ויציב לאורך זמן במדדים של יכולת הליכה, ביצוע מעברים ושיווי משקל, ללא שינוי בתופעות הלוואי הידועות. יתרה מכך, נצפתה מגמה של שיפור בתפקוד פלג גוף עליון בקרב מטופלים עם טרשת נפוצה וציוני EDSS גבוהים. ממצאים אלה מחזקים ומרחיבים את הידוע על פרופיל הסיכון-סיכוי של התרופה מניסויים קליניים הקודמים.

לתקציר המחקר:

https://www.neurology.org/content/88/16_Supplement/P6.364.short