"ללכת כי כולם הולכים"

ד"ר אלה שיפרין
רופאה בכירה במחלקה לנוירולוגיה בבית חולים רמב"ם

תתארו לעצמכם כי אתם מתעוררים בוקר אחד ואינכם יכולים ללכת. פעולה הנעשית על בסיס יומיומי הופכת לבלתי אפשרית. ל-30%-40% מהחולים בטרשת נפוצה, מחלה המתפרצת ללא התראה מוקדמת, ההליכה היא לא עניין של מה בכך, ואינה מובנת מאליה כלל. קשיי הליכה היא סימפטום מוכר המופיע עם התפרצותה של המחלה טרשת נפוצה. הפרעות ההליכה נחשבות לבעיה מרכזית המטרידה את החולים בטרשת, ובהתמודדות עם המחלה לאורך השנים.

קשיי ההליכה אינם מסתכמים רק בבעיה של ניידות, אלא מולידים מכשול נוסף- תעסוקה. הפגיעה בניידות ובעצמאות משפיעה באופן ניכר על התפקוד, ועשויה לפגוע בהערכה העצמית של החולה בטרשת נפוצה. יחד עם זאת, לשמחתנו הרבה קיימים היום סוגים שונים של טיפולים המאפשרים שיפור משמעותי ביכולת ההליכה והניידות. מאחר וטרשת נפוצה הינה מחלה כרונית איתה ניתן לחיות שנים רבות ואף ליהנות מאיכות חיים, ישנה חשיבות מרבית לטיפול בסימפטומים שלה, כמו הפרעות הליכה. על מנת ליהנות מהאופציות הטיפוליות הקיימות, על המטופלים להסביר את מצבם לצוות הרפואי באופן בהיר ככל האפשר, שכן הבחנה נכונה ומתאימה של הפרעת ההליכה עשויה להיטיב עמו למשך שנים רבות וטובות.

כאשר חולה טרשת נפוצה פונה לצוות הרפואי בתלונה על הפרעה בהליכה, עליו לבדוק ראשית מה היא הסיבה העיקרית לבעיה בהליכה. לבעיית הניידות של חולים בטרשת נפוצה עשויות להיות מספר סיבות; פגיעה במערכת התחושתית, חולשה בשרירי הרגליים, פגיעה במערכת הווסטיבולרית המובילה לחוסר בשיווי משקל, בעיה בטונוס השרירים המובילה לתחושה של נוקשות בשרירים, בעיה קוגניטיבית המשפיעה על היכולת המוטורית, וכן עייפות פיזית, שהולכת וגוברת עם הזמן ועם מרחק ההליכה. העייפות בקרב חולי טרשת נפוצה עשויה להיות עייפות כרונית ומתמשכת, ולחילופין עלולה להופיע כעייפות אפיזודית- התלויה במשתנים סביבתיים כמו מזג אוויר.

הבנה והכרה של מקור הבעיה היא חשובה לאין ערוך, מאחר ובהתאם לסיבה ניתן הטיפול. המבחנים המאתרים את סיבת הבעיה נחלקים לשניים; הראשונות, הן בדיקות שתפקידן לזהות האם קיימת בכלל בעיה בהליכה. מדובר באבחון שגרתי הבודק את זמן ומרחק ההליכה, כלומר, בתוך כמה זמן חולה בטרשת נפוצה מסיים בהליכה או בריצה מרחק מסוים. בדיקה נוספת בקטגוריה זו הינה שאלון "סולם הליכה" אשר מאפשר מדד אובייקטיבי לחומרת בעיית ההליכה, והשפעתה על תפקוד היומיומי. באמצעות השאלון נרמזת לנו סיבת הבעיה, אך היא עדיין לא מאפשרת את הגושפנקה הסופית. מבחנים אלו הינם נחשבים לכלים ידידותיים וניגשים, מאחר והם קיימים בכל מרפאה המטפלת בחולי טרשת נפוצה. בדיקות אחרות ומעמיקות יותר, שעשויות לאתר באופן מובהק את הסיבה העיקרית להפרעות ההליכה, הינן בדיקות ממוחשבות מתקדמות הנמצאות בכמה מרכזים שונים ברחבי הארץ.

מציאת הגורם להפרעת ההליכה בקרב חולי טרשת נפוצה, מהווה חצי מהטיפול. כלומר, על ידי שיקוף של גורם הבעיה למטופל ניתן לפתור אותה באמצעים פשוטים ובאמצעות אביזרי תמיכה, כמו נעלי הליכה נוחות, מקלות והליכונים. אם מתגלה כי מדובר בבעיה של שיווי משקל, ניתן להתחיל בטיפולי פיזיותרפיה ותרגילי יציבה. באם מתגלה כי קיימת בעיה קוגניטיבית, לרוב, הרופא המטפל ימליץ לחולה להתרכז אך ורק בהליכה עצמה בעודו הולך, בייחוד באזורים הומי אדם, בהם ישנם גירויים רבים.

להפרעות הליכה הנגרמות מתחושה של עייפות וחולשה קיימות שתי תרופות; הראשונה, הפמפירה- טיפול הפועל על חסימת תעלות האשלגן, ובכך משפר את ההולכה העצבית המשפיעה על ההליכה. כיום, הינו הטיפול היחיד המאושר בישראל וממוקד להפרעות הליכה בקרב חולי טרשת נפוצה. יתרונה של הפמפירה נובע מהיותה תרופה הפועלת לטווח ארוך, כ-12 שעות מרגע נטילתה. מרבית החולים, דיווחו על שיפור משמעותי בהליכה וביציבה לאורך זמן ולמרחקי הליכה ארוכים, ללא צורך בהפסקה. הטיפול השני נקרא מודפיניל אשר מותווה בעיקר לחולי טרשת המדווחים על עייפות יתר. לתחושת הנוקשות ברגליים המוכרת כספסטיות בגפיים יש מספר תרופות פומיות המשפרות את יכולות ההליכה. בקרב החולים אשר לא מגיבים לטיפול פומי ניתן טיפול המוזרק לתוך נוזל חוט השדרה באמצעות משאבה בינארית.

על אף הטיפולים היעילים הקיימים היום להפרעות הליכה, חולה טרשת אשר סובל מהתופעה חייב להבין כי מעבר לטיפול התרופתי, יש צורך בטיפול פיזקלי לחיזוק השרירים, תרגילים משפרי יציבה, הליכה ממושכת, הקפדה על פעילות גופנית וליווי של אביזרים התומכים בהליכה. כל אלה יחדיו יסייעו לו לשפר את איכות חייו.