חיילת מהצפון

אני כותבת על עצמי ותחושותי לגבי המחלה וזה גורם לי להתרגשות רבה. שמחה שיש לי את ההזדמנות להתעמק בזה. לפני שלוש שנים נודע לי על היותי חולה בטרשת נפוצה. אמנם המחלה לא הכתה בי וחיי מתנהלים בצורה שגרתית לחלוטין, אך קיים הפחד והחשש לעתיד הלא ידוע עם הטרשת ולמרות זאת נשמרים בתוכי השלווה והרוגע בעזרת מחשבות חיוביות ומאמץ להגשים כל משאלה. אני מטופלת ברביף כבר שנה וחצי לאחר שעברתי מטיפול אחר. הטיפול העכשווי מאוד נוח ונותן הרגשת נחת ושליטה בגופי…

כיום אני משרתת בצה"ל בהתנדבות, בתפקיד מש"קית יח"צ. אני שמחה על כך שהיתה לי את ההזדמנות להתנדב, כי אני בטוחה בכך שאני יכולה ומסוגלת מבחינה בריאותית לעבוד ולתפקד בכל תחום עניין שארצה בו והמחלה לא מהווה לי מכשול.

אמנם לעיתים יש את התחושה המפחידה של מה יהיה יום אחד ומתי גם אני אאבד את תחושת השליטה בחיים שלי עקב הטרשת ושאר הסיפורים ששומעים על המחלה, אך הספורט שאני מקדישה במהלך השבוע, בילויים עם אנשים קרובים והאופטימיות שאני יכולה ורוצה להתפתח, גורמים לי לחוש רגילה לחלוטין וכמעט ללא פחד ויאוש שמשהו רע יקרה… במהלך חיי הקצרים גם למדתי שהדברים הקטנים ביותר בחיים יכולים לתת סיפוק וכיף כמו לאכול לחם עם חמאה שזהו המאכל האהוב עלי, להתבונן בשקיעה ולראות את סיומו של היום ובעצם תמיד לבחור לראות את הצד החיובי מכל מצב.

אני יכולה לומר שבהתחלה פחדתי מהטרשת, אך היום אני מרגישה קצת מיוחדת בזכותה, קצת חזקה יותר מהשאר…

ו.א חיילת מהצפון