יום הכיפורים שלא אשכח

מאת א.א. בן 10

ביום כיפור לפני שנתיים, בשנת תשע"ג (2012), היה לי כיף.

שיחקתי עם חברים ורכבתי בקורקינט. במוצאי החג לא הצלחתי לרדת במדרגות ללא הישענות במעקה ודיברתי מאד לאט.

בשעה עשר בלילה הורי לקחו אותי לבית החולים "הדסה" עין כרם, כי חשבו שקרה לי משהו. כשהגענו לבית החולים, הלכנו לחדר מיון. הייתי במיון בערך יומיים, בהם עשו לי בדיקות שונות.

אחרי יומיים הרופאים שלחו אותי לקומה שלישית. שמחתי, כי שם יש יותר פרטיות במחלקה. הייתי בחדר הפנימי (כל חדר מחולק לשניים). עשו לי בדיקת CT, EEG ובדיקות עיניים.

הרופאים אמרו שיש לי ADEM או MS אך בסוף החליטו שיש לי ADEM. שוחררתי מבית החולים, והייתי צריך להתחיל לקחת תרופות.

אחר שלושה חדשים, שוב לא הרגשתי טוב, וחזרתי לבית חולים, ישר למחלקת ילדים. כך היה במשך שנה וחצי. כל חדשיים-שלושה התאשפזתי. עשו לי בדיקת LP פעם אחת, וניסיתי לברוח מהרופאים, כי זה הפחיד אותי. לבסוף לקחו אותי בכח אבל שכנעו אותי לשתף פעולה. מאז, עשו לי אחד עשר פעמים MRI ואני לוקח תרופות כל הזמן. עכשיו אני מרגיש יותר טוב אבל עדיין לא הבראתי.

המצב שלי הוא טוב מאד יחסית. אני לומד כרגיל כמו כל הילדים וכבר שנתיים שלא הייתי באישפוז.
אני מקוה שיום אחד הכל יעבור, לי ולכל החולים בארץ.