לזכרה של תרצה שמחוני ז"ל

מאת: רחל כתבן

תרצה יקרה שלי,

ביום רביעי בצהריים דברתי עם תרצה, אחרי שחזרה מהסדר והחג אצל תמר, בתה האהובה שבאשדוד.

סיפרה לי איך דאגו לנוחיותה, על הזכות הגדולה בה זכתה – להשתתף בסדר עם המשפחה, הילדים והנכדים. דיברה על האושר "וכן, לא יכולתי להיות כל הסדר, אבל היה נהדר".

סיפרה שכאשר חזרה הביתה לא יכלה לארח יותר וכמו בהרבה שיחות שלנו הוסיפה: "שעם משפחה חמה ודואגת כזאת, יש לה בשביל מה לחיות".

הרגשתי עד כמה קשה לה לדבר ואמרתי שנמשיך מחר. כרגיל בינינו, החלפנו מילות אהבה לפרידה.

היום, חמישי בבוקר רוחה האיתנה לא יכלה לשמור עוד והגוף הדווה נכנע.

תרצה היקרה נגאלה מייסוריה.

שיחת הפרידה הייתה כמו כל השיחות: "אלוהים אוהב אותי ומאפשר לי עוד ליהנות".

אני חוויתי את תרצה כאדם עם תעצומות נפש אדירות ונדירות.

תרצה לא הפסיקה לדבר על האהבה והמסירות של מאיר בעלה, של חמשת ילדיה שכה יחיד ומיוחד כל אחד מהם ועל הנכדים האהובים שאותם היא מצליחה לשמח בהפתעות וממתקים שתמיד מוכנים אצלה בשבילם והם הנכדים משתפים אותה בחייהם והיא יודעת לתת להם עצות.

כבר שנים שאני חרדה לתרצה וחייבת לבדוק ולדעת מה שלומה, עדה למצבים קשים מאין כמוהם.
עכשיו קשה לי. החלל גדול מאד.

אמשיך לזכור את חשיבתה החיובית וחכמתה הרבה. תרצה הייתה לי לדוגמה ולמופת.

אוהבת וכבר מתגעגעת

תרצה שמחוני ז"ל