איכות החיים שלי עלתה
כשהתחלתי תרופה חדשה

מתוקף תפקידי כאחות בכל יום אני פוגשת אנשים שבשלב כלשהו בחייהם בישר להם הרופא: “יש לך טרשת נפוצה”. כל אחד הגיב בצורה שונה. היו כאלה שבהתחלה הכחישו, היו כאלה שהרגישו בנוח לספר מיד למשפחה וחברים. והיו כאלה שמאוד התקשו לחלוק את הבשורה עם האנשים האחרים. החיים בצל ההסתרה של המחלה לא קלים כלל. דורשים מבן אדם להשקיע המון אנרגיות לא רק בהתמודדות עם החולי והטיפולים אלא גם בניסיון להראות “רגיל” ולהיחשב “בריא” בעיניהם של הסובבים.

כך גם הרגישה אחת המטופלות שלי, אישה בשנות הארבעים לחייה. היא החליטה לא לשתף את המשפחה המורחבת והחברים בעובדה שחלתה בטרשת נפוצה. חלקה את המידע עם בעלה ולילדיה סיפרה שלפעמים לא מרגישה טוב ותצטרך לקבל טיפולים אך לא ציינה את האבחנה. החשש העיקרי שלה  היה מסטיגמות חברתיות שעדיין קיימות אצל חלק מאנשים הסובבים אותנו הקשורות לחולי. לא רצתה שירחמו עלייה, לא רצתה “לקלקל” את עתידם של הילדים.

לאחר האבחון, לפי המלצתו של רופא המטפל, התחילה טיפול הכולל הזרקות. למרות התמיכה המקצועית, במהלך הזמן התקשתה יותר ויותר להתמודד אתם. סבלה מחרדה מפני המחטים, לפעמים מהרגשה לא טובה לאחר הטיפולים.

כאשר התקדמות המדע אפשר שימוש בטיפולים בכדורים במקום ההזרקות שמחה מאוד המטופלת. חשבה שתהיה עצמאית יותר בטיפול, לא תצטרך את עזרתה של אחות . התייעצה עם הרופא וקיבלו את אישורו לנסות את הטיפול החדש.

כבר מספר חודשים נוטלת את התרופה החדשה ומדווחת על שביעות רצונה. לדבריה, כעת היא לא תלויה באף אחד, לא צריכה עזרה פיזית על מנת לבלוע את הכדור. עדיין נעזרת בצוות מקצועי שתומך בה ומלווה אותה אך הטיפול החדש מאפשר לה חופש מסוים מתלות פיזית בזולת שהייתה לה בזמן ההזרקות . כמו כן ,כמעט ולא סבלה מתופעות הלוואי הקשורות בטיפול, למעט בתקופה ההתחלתית.

המטופלת מספרת שעדיין לא מוכנה לחלוק עם המשפחה המורחבת והחברים את סיפור מחלתה אך נדרשים הרבה פחות מאמצים על מנת להסתיר את הסיפור: לא צריכה להסביר בכל פעם מחדש למה אחות באה לבקר בכל שבוע  ושאר ההסברים.

לדבריה, איכות החיים שלה עלתה משמעותית ובמצבה הבריאותי יציב מאוד.

המשך יום טוב.
סבטה