סיכום שנה

אור ארנפלד – סטודנט

השנה ליוויתי את ז'ק, באמצע שנות ה‑50 לחייו, איש תקשורת, גרוש+2, חי בזוגיות.

במהלך השנה זכיתי להכיר בנאדם מקסים שעבר הרבה בחייו מעבר להתמודדות עם המחלה (סיפור הגירושין המורכב והנתק הכפוי מבנותיו שגם הן אינן בקו הבריאות). הפגישות התנהלו מידי שבוע, והתחלקו בין מפגשים בביתו למפגשים בעיר, בבתי קפה, בסיורים ועוד.. בפגישות עלו תכנים שונים שחלקם סבבו את ההתמודדות עם הטרשת (תרופות וטיפולים, קבוצת התמיכה, בירוקרטיה וזכויות וכו') וחלקם שונים ומגוונים כמו משפחה, עבודה, דיברנו גם על הלימודים שלי ועליי ואפילו קצת  על פוליטיקה. עבורי המפגשים נתנו לי טעימה ראשונה מעולם הטיפול הישיר וכניסה למצב שבו אני נפגש עם אדם זר המבקש עזרה ואוזן קשבת מאדם שזר לו, עבור ז'ק (כפי שהוא העיד) זו הייתה הזדמנות לאוזן קשבת ולשתף דברים שלרוב אין לו עם מי, והוא הביע את רצונו להמשיך בקשר עם סטודנט גם בשנה הבאה.

ההדרכות נערכו אחת לשבועיים על ידי ד"ר שבתאי לוויט שהביא מניסיונו הרב ובדרכו המיוחדת גרם לי להרהר על המפגשים שהיו ועל המפגש הבא, ההדרכה נעשתה באווירה טובה, לרוב בביתו של שבתאי וגם באוניברסיטה. למדתי על דפוסי ותהליכי חשיבה, כמו גם על המקום שלי כמוביל המפגש והצורך לשפר את זה.

מעבר למפגשים עם ז'ק ולהדרכות, צפיתי בקבוצת תמיכה של ירושלים במלון ענבל, התרשמתי מאוד מהרצון של כולם לשתף במידע חיוני וניסיון רלוונטי לטובת כולם, זה נראה כלי חשוב ומשמעותי. בנוסף נערכו שני ימי עיון, בתחילת השנה ובסופה, בהם למדנו על המחלה עצמה, מה שנתן לנו אוריינטציה בסיסית לפני המפגש הראשוני עם המתמודד, שמענו על עוד מקרים של חולים שעברו טיפולים מוצלחים ורשמים של סטודנטים אחרים מהשנה. המפגשים תרמו לחיבור לאגודה ולהבנה של מצבם של החולים והאפשרויות העומדות לרשותם.

עבורי כלל המפגשים והפעילויות היו מעשירות, לקחתי מהשנה הזאת מניסיונם של אחרים, צברתי מעט ניסיון בעצמי וזכיתי להכיר מקרוב את התחום הזה בתוך המקצוע. אני משוכנע שמי שיגיע לעבודה מעשית או מעורבות חברתית באגודה יזכה גם הוא לשנה משמעותית.