סיפורה של ליהי בנימין

שמי ליהי בנימין, בת 25 מטבריה.

אני כיום סטודנטית למדעי ההתנהגות. עולה לשנה שלישית ומתכננת תואר שני בע”ה. אני חולת טרשת נפוצה כ- 5 שנים בערך.

אבחנו לי את המחלה בצבא בסוף השירות הצבאי שלי. אני זוכרת את היום הזה, זה היה יום של שמירות (תורנות). שירתתי בחיל האויר, בסיס רמת דוד. הייתי טכנאית מנועי ה-F16. שכבתי במיטה ולפתע היד נשמטה לי והפה התעקם לי. הרגשתי מסוחררת ולא הבנתי מה קרה. לאחר מכן הכל היה רגיל ומדי פעם היו לי קיטועים בפה ונימולים ביד שמאל. הצבא כמובן התנער ממני וכיום אני נכה של ביטוח לאומי. השנה הראשונה הייתה קשה והייתי מטופלת באוונקס. לאחר מכן בטיסברי כמה שנים. היום אני מטופלת בגיליניה. מאז אבחון המחלה שלי הייתי מטופלת בסטרואידים פעמיים וחוויתי כשני התקפים. אני מנסה לשמור על העצמאות שלי למרות הכאבים בשרירים מדי פעם, תחושת העייפות והדקירות שמופיעות לי ביד שמאל וברגל. באופן עקרוני הצד השמאלי שלי נפגע. ברוך ה’ לא רואים את זה אבל לפעמים בגוף אני מרגישה שוני בין שני הצדדים.

אני מנסה לשמור על חיים רגילים עד כמה שאפשר ואני עמדתי על זה שאצא ללימודים ואשמור על אורח חיים רגיל עד כמה שאפשר. כמובן שאני זוקפת הכל לבורא עולם, משפחתי וחבריי שסובבים אותי שעזרו לי לעמוד על הרגליים.