סוד ושיח במשפחה

טלי ארד-שטייניץ
M.A. בפסיכולוגיה, מנחת קבוצות הורים, יועצת ומאמנת לתקשורת ויחסים במשפחה.

העמדה המקובלת היום על אנשי המקצוע באשר הם, היא שנכון ובריא ומועיל לכל בני המשפה שכולם ידעו על המחלה!!!

כדי לבסס עמדה זו אסקור את ההשפעה של השיח הפתוח ומנגד של שמירת סוד במשפחה. הטיעונים העיקריים של ההורים בנושא השיח על הטרשת, עוסקים בטובת הילדים. אלא שבהרבה מקרים גם כשאנו מתדיינים מתוך חשיבה הורית, חודרים למערכת השיקולים שלנו גם שיקולים שמקורם אינו בחשיבה רציונאלית, אלא במקום הרגשי האישי שלנו, החלטותינו מושפעות במידה רבה מצרכינו ומשאיפותינו מחד ומפחדינו וחששותינו מאידך.

אדגיש שני מרכיבים משמעותיים, המשפיעים על נפשו של האדם, לפי משנתו של אדלר :
המרכיב האחד הוא הצורך בשייכות: כל אדם נולד וגדל כשהוא זקוק לתחושה של שייכות למשפחתו, תחושה זו חיונית עבורו ממש כמו ששמש ומים חיוניים לצמיחת השתיל. כל התפתחותו ובטחונו העצמי של הילד תלויה ב”זיקה” הזו של הילד להוריו.
המרכיב השני היא הסובייקטיביות הילד כמו כל אחד מאיתנו המבוגרים, הינו יצור שונה מכל השאר, יחיד ומיוחד. במה הוא מיוחד? באופן התנהגותו, באופן חשיבתו, בתבנית רגשותיו, ואופן הראיה והניתוח של סביבתו. לכל ילד ולכל אדם יש דרך אישית סובייקטיבית משלו לראות, להרגיש ולפרש את הקורה לו.

ישנן מספר אפשרויות לקיום “סוד” במשפחה :
1. הילד יודע שההורה חולה בטרשת נפוצה, אך לא מדברים על המחלה.
2. הילד יודע שההורה חולה, אך אינו יודע במה, ומהם מאפייני המחלה.
3. הילד, לכאורה, “לא יודע” שההורה חולה.

למה אנו נוקטים בגישות הללו, למה אנו שומרים את המחלה בסוד? מסיבות הקשורות לתפקיד ההורי שלנו:

• אנו רוצים לגונן על ילדנו, לאפשר לו חיים נורמאליים, לדאוג ש”יהיה כמו כולם”.
• לשמר, למען חוסנו של ילדנו, תדמית של הורה חזק ומסיבות הקשורות לפחדים שלנו:
• מפחדים לאבד את הכבוד של ילדינו, את התדמית שלנו, את תחושת הערך שלנו.
• מפחדים לראות את הכאב על פניו, את הפחד שלו, כי זה יפגיש אותי עם הכאב והפחד שלי.

לשמירת הסוד יש השלכות !
מה הילד חושב ואיך הוא מרגיש כשיש סוד בבית?
הרי הוא קולט עם הזמן שיש סוד או סודות, שכולם מדברים עליהם ומשתתקים כאשר הילד נכנס לחדר. האים הוא ירגיש ויחשוב “אני שווה, קרוב ומוערך בבית הזה?”
שימו לב לכך שילדכם חווה את החוויה האישית הייחודית שלו, לא את זו שלכם. לא את הרצון להגן עליו. יש לו פרשנות משלו למצבים של הסתרה שהוא נתקל בהם. ההסתרה עצמה נחווית כהרחקה, כניכור, והיא פוגעת בתחושת השייכות והערך שלו.
מחשבותיו לגבי “הסוד”- ילדים נוטים להשלים את הידע החלקי בעזרת דמיון. שברי מילים מתחברים לתמונה כוללת, והיא יכולה להיות קשה וטראומטית, ואתם כלל לא יכולים לדעת מה הוא חושב, ועם אילו חרדות הוא מתמודד. – אין לכם דרך להבין להגן ולתמוך, אלא עם כן תדברו ותפתחו את הנושא.
הילד ימשיך וישחק את המשחק! כי זה המסר שהוא קלט מהוריו “לא מדברים על המחלה”, או “אסור לי לדבר על המחלה” ובהמשך : “מחלות זה דבר נורא ואסור לדבר על כך”.

אילו דרכים ישנן כדי להתמודד עם מצב כזה ?
נוכל להתמודד ע”י בניית יחסים וקשריחסים = קשר והם מתבססים ונבנים דרך תקשורת.
תקשורת בנויה משני מרכיבים בסיסיים : הקשבה, ודיבור. איכות הדיבור וההקשבה הם שקובעים את איכות יצירת הקשר. רק כשמתקיימת הקשבה איכותית, ושיתוף אישי אכן הקשר משמעותי, וניתן לקיים בו גם שיחה טובה, התייעצות, ואפשר לבקש עזרה.

מה באמת חובתנו לילד כהורים?
חובתנו ללמד את ילדנו להתמודד עם החיים, החיים תמיד מכילים רע וטוב, והוא צריך לפתח יכולת להתמודד, איפה הוא ילמד את זה? בבית! רק בבית!

בכל רע יש גם משהו טוב.

כל בעיה מעמידה אותנו בפני אתגר והזדמנות לצמיחה.

לדבר עם ילדכם על המחלה זהו אתגר העומד בפניכם, וזו הזדמנות לצמיחה עבורכם ועבורו / עבורם. אל תחמיצו אותה! 

להלן מספר טיפים לפיתוח השיח עם ילדיכם :

1. היעזרו בחוברות של האגודה, שם תוכלו לקבל הדרכה המתאימה לגילו של הילד.
2. רצוי לספר מגיל צעיר ביותר. ככל שגילו של הילד צעיר יותר, גמישות מחשבתו גדולה יותר, הוא מקבל דברים כפי שהם, ומסתגל אליהם.
3. רצוי לספר כבר מהשלבים הראשונים של המחלה. כדי שלילד יהיה זמן להסתגל למחלה כשפגיעתה בכם ובשגרת יומכם ויומו אינה חמורה.
4. כדאי ליצור תנאי סביבה נוחים: מצאו או תכננו את הזמן, המקום והסביבה האנושית הנוחים ביותר לכם ולילדכם.
5. חשוב להבהיר לו בימים הקרובים שהוא אכן מוזמן לדבר ולשאול, ולשאול אותו לגבי רגשותיו.
6. אם אתם מרגישים שאתם זקוקים להכנה רגשית ומעשית, פנו לאיש מקצוע. סדנת הורים יכולה לעזור לכם ללמוד כיצד לדבר עם ילדכם ולבסס תקשורת פתוחה בבית.

מחקרים הוכיחו שבכל מצב ובעיה,

ילדים שלא משתפים אותם ולא מדברים איתם חווים יותר חרדה ומצוקה!

אז צאו לדרך ובהצלחה!