סיכום שנה – הכשרה מעשית באגודה הישראלית לטרשת נפוצה – האונ' העברית
שמי שחף, אני מסיימת בימים אלו את השנה השניה שלי בלימודי עבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית.
את ההכשרה השנה התחלתי עם חששות רבים. לא ידעתי מה ההכשרה תדרוש והאם אוכל לבצע את תפקידי באופן המיטיב ביותר עבור הפונים עמם אעבוד. בנוסף, חששתי מעבודה עם אנשים החולים במחלה כרונית, אשר לרוב המהלך שלה בעל אופי מתקדם. לא ידעתי מה אוכל להגיד לאדם כזה שיעמוד מולי ויצפה ממני למענים ולפתרונות.
נגה, אשר הדריכה אותי השנה (בכשרון, סבלנות ומסירות רבים, יש לומר), היתה שותפה לדילמות ולחששות שליוו את תחילת השנה. אני חושבת שמתוך הספקות שלי, גם נגה היתה מסופקת באשר ליכולת שלי לעמוד במשימה.
עם זאת, כבר במפגשים הראשוניים עם הפונים, אני זוכרת שהרגשתי אחרת לגמרי. המקום של לתת שירות ומענה לאדם אשר פותח מולי את חייו ואת עולמו, עורר בי השתאות ותחושת משמעות עצומה. המעמד הזה גייס בי כוחות שעמדו לרשותי גם כאשר חוויתי תקופות של עומס ואף משבר לאורך השנה, והמפגשים היו לא אחת עוגן של יציבות עבורי.
בעיקר אני מרגישה שלמדתי המון. למדתי מכל אחד ואחת עמם באתי במגע השנה במסגרת ההכשרה. אמנם הקשר היה רחוק ומקוון, אך היו רגעים רבים של חיות ואותנטיות שהיו מרגשים ונוגעים עבורי. היו גם, באופן טבעי, קשיים ואתגרים; רגעים של תסכול מחוסר היכולת שלי לשנות את המערכת הבירוקרטית שמערימה קשיים על מימוש הזכויות של הפונים שלי, ויותר מכך- קושי של הפונים לקבל את העזרה שאני מבקשת לתת להם. היו אתגרים רבים סביב הבנה טובה מספיק של פונה דובר אנגלית שגם נוטה לשוחח בצורה מאוד לא מאורגנת, או של פונה אחרת שההצפה הרגשית עמה היא חיה מביאה עמה תקשורת מאוד אסוציאטיבית ומסואבת.
לקראת סיום, אני חשה מצד אחד הכרת תודה על כל אותן היכרויות, על כל אותן הזדמנויות שהיו לי לגעת בחיים של אנשים שכל אחד ואחת מהם היו מיוחדים ושונים עבורי. מצד שני, מלווה את הסיום תחושת ההחמצה; החמצה על כל מה שלא הספקנו, על כך שהקשר נגמר ועוד לא באמת התחיל. ישנו גם חשש, איך זו תסתדר, האם זה יצליח ליצור קשר נוסף בהמשך, האם יהיו סטודנטים שיוכלו ללוות כל אחד מהם כבר בתחילת השנה הבאה, והאם אותם קשרים יצליחו להיות משמעותיים ולתת מענה על הצרכים של כל אחד מהם?
אני מניחה שאין דרך "נקיה" לסיים קשר. תמיד יעלו תחושת ההחמצה, האכזבה מלכתו של צד אחד, כמו גם תחושות קשות מפרידות עבר. עם זאת, אני מאמינה ומקווה שאותן תחושות מורכבות יוותרו פה ושהמציאות תוכיח שהזרעים שקיווינו לזרוע בשנה הזו ינבטו ויצמיחו תקוות חדשות ומציאות טובה יותר עבור כל אחד מהאנשים עמם עבדנו.
Image: miguel-henriques-unsplash