קבוצות תמיכה – סיכום 2005

האגודה הישראלית לטרשת נפוצה (ע”ר)
סיום , סיכום ופרידה מהקבוצה שלי בחדרה

כיצד נפרדים מאנשים בקבוצה לאחר קרוב ל-15 שנים ולמעלה מ-320 פגישות?

לכולנו פרידות והן תהליך לא קל, מורכב ובעיקר מרגש ואף כואב.
כל אחד ואחד מאיתנו מתמודד עם הפרידות שלו בדרכים שונות ולכן נפרד באופנים שונים.
בדרך כלל, תמיד הפרידה קשורה ותלויה בסוג ועומק הקשר אשר נוצר במשך הזמן ועד לרגע הזה.
הפעם אתייחס אל עצמי ואל הפרידה שלי מהחברים והחברות היקרים לי, וזאת משום שהקבוצה תמשיך להתקיים בלעדיי, וזה הכי חשוב לי!
אני אוהבת אתכם מאוד ומרגישה אל כל אחד ואחת חיבה עמוקה וקשר שאותו ניסיתי ליצור כל השנים הללו.
הרגשתי איתכם אינטימיות כנה ורבה, אשר הביאה לפתיחות ואף לתחושה של בטחון ב- ‘יחד’ היקר והחשוב הזה.
הצלחתם להקשיב בלב רחב וגדול לכאבו של האחר. ידעתם לחבק, ‘תרתי’ משמע ולהתחבק באומץ ברגעים רגישים ומרגשים.
היכולת שלכם לקבל האחד את השנייה (ולהפך), באמת, נבנתה במשך השנים ויכולת זו אפשרה לחברים לבחור את המקום המתאים להם בקבוצה: ידעתם להיות עוזרים ונעזרים וזה כוח אדיר והוא שלכם.
חשוב היה לי להיות איתכם ‘בגובה העיניים’. השתדלתי ללוות אתכם ולתת לכם את האמונה והידיעה, שלא אני יוצרת את היחד האמיץ הזה וכי את התכונות המייחדות את הקבוצה= אתם יצרתם!
רציתי להיות מכוונת, מנווטת ופחות מנחה, כפי שמקובל לכנות את התפקיד הזה.
אתם הבאתם את התכנים המגוונים והרבים למפגש, ואני ניסיתי לתת לנושאים השונים, היבט רחב ועמוק, כזה שיכול לשתף את שאר החברים בקבוצה.
לעיתים הייתי ישירה ואולי אף פולשנית, אך אתם ידעתם לבחור באופן בו אתם רוצים להיות משתפים את השאר וחשופים.
הזכות הגדולה שלי הייתה לראות אתכם, החולים ובני המשפחה שלכם.
מתמודדים עם הקשיים, עולים מה’תהום’ אל תל ואחר-כך אל הגבעה ואף אל גובה ההר. ויודעים שהמסלול הפעם עבר בהצלחה, אך לא נותנים לעצמכם להתייאש ויודעים ליהנות שם על ההר כשאתם נאחזים בו, מחייכים וגאים, בצדק, בעצמכם!
אתם הגיבורים שלי! לכן תמיד אמרתי שנטעתם בי אמונה רבה, אופטימיות וכוח להתחיל כל פגישה מהמקום הכי נמוך ולדעת שייתכן שנסיים את הפגישה עם כוחות להמשיך את החיים, כל אחד עם עצמו ועם משפחתו.
תמשיכו להיות נפלאים כאלה, אוהבים ונאהבים ותדעו שבשבילי תישארו דוגמא בחיי הפרטיים והמקצועיים.
אוהבת אתכם מאוד מאוד וכבר מתגעגעת.

ממני,
עזה מוהר, ע”וס
מנחת הקבוצה
15 שנה

קבוצת תמיכה- חיפה בוגרים וחיפה ותיקים

שלום לכולם,

הנה עברה חלפה לה עוד שנה, כאשר תקראו את מלותיי המועטות כבר יעמוד הסתיו בפתח, עמודי החצב יפארו את מדרונות גבעות נופינו ואנחנו נתכונן לראש השנה ויום כיפור ולמעט חשבון נפש.

בשתי הקבוצות אשר אני מנחה מזה כ 8 שנים, תתחדש הפעילות דווקא לעת סיום השנה, דהיינו בחודש ספטמבר, שהרי באוגוסט נפשנו.

אכן כמו גם בשנה שעברה, אולי כל שנה לקראת הקיץ, עסקנו גם בכיצד לנוח, איך לנפוש מבלי שהדבר יסתיים בתחושת עומס ואולי אפילו התחלת התקף?
האם חייבים לנסוע לחו”ל ולהגיע כבר תשושים לשם?? ואם נוסעים אז איך מתארגנים? כמה קל או קשה לשבת על כיסא גלגלים ולו רק לצורך ההגעה למטוס?
או אולי לצאת בארץ לנופש? אילת? חם מידי? נסיעה קשה מידי? ואולי הרבה צחוק ובילוי ייטיבו עם הכל?
בכלל עסקה הקבוצה הגדולה יותר ,בשושנת הכרמל בתופעות אשר התקדמות המחלה מביאה אתה. כמה ניתן לשייך חלק מהתופעות למחלה עצמה וכמה לרגשות המתעוררים סביב תחושת ההגבלה הפיזית.
הרבה שוחחנו על תרופות, על האמונה האישית של כל אחד בתרופות המוצעות, על התקווה או העדרה לגבי תרופות חדשות, האם ישנו מספיק מחקר, או שמא יש תחושה של עמידה במקום בתחום.
האם, כיצד וכמה ניתן להיעזר ברפואה משולבת כמו דיקור, שיטת פאולה, תזונה, פלדנקרייז פרטני, טיפולים אלקטרו מגנטיים וכו’.
הקבוצה הקטנה יותר בקריות (קבוצת הוותיקים), כאן הגברים הם החולים בטרשת, היא קבוצה מבוגרת יותר ומגבלות חבריה מתקדמות יותר, כאן עסקנו בעיקר באופן בו ניתן להשתמש ולהנות מהחיים ומהמשאבים אשר קיימים כדי לחוות את ההווה כחיובי ומספק. למשל הצטרפות לפעילות קהילתית בנושא נגישות, מועדון חברתי ועזרה בבנייתו, כתיבה, ציור, לימוד, משפחה וכו’.

לסיכום ,השנה הייתה עמוסה בהתמודדויות לא קלות במקביל בחייהם הפרטיים של חברי הקבוצות, אך ניכר היה הדבר גם בתהליכים אשר הקבוצות עברו.
ניתן לאמר שיכולת ההקשבה ההדדית הולכת ומתפתחת, יש הרבה אכפתיות ואמפטיה בין החברים וגם אם לא יכולים להגיע עקב מצבים בריאותיים,
נשמר קשר עם החברים אשר נבצר מהם להגיע פיזית וכן נמשכת התמיכה וההתמודדות.

שנה טובה, שקטה ומלאה בעשייה לכולנו.

ענת פישר,פסיכולוגית
מנחת קבוצות חיפה בוגרים
קבוצת חיפה ותיקים