עידית בר-און וסיפרה “הגילוי”

ילידת ישראל, 1953, מורה במקצועה, נשואה, אם לשלושה ילדים, וסבתא לנכדה. זהו ספרה הראשון הרואה אור.

“לידיה, הסייעת הפיליפינית שלי, כבר מוכנה. היא אוחזת בידה פינצטה, מתוכה עולה זמזום דבורה נמרצת. ‘איפה את רוצה היום?’ היא שואלת בעברית כמעט צברית. ‘בגב התחתון,’ אני משיבה לה, חשה כיצד היא הופכת אותי ביעף על בטני וכהרף עין מרגישה דקירה קטנה בגבי מלווה בזמזום חד. ‘כמה דבורים היום?’ ממשיכה לידיה. ‘כמו אתמול, עשרים וארבע, ‘אני ממלמלת…”

במילים אלו מתחיל “הגילוי”– סיפורה של עידית בר-און, אישה בריאה לחלוטין עד יום הולדתה הארבעים, נשואה באושר ואם לשלושה ילדים– שחלתה ונאבקת במחלת הטרשת הנפוצה כבר למעלה משמונה-עשרה שנים. עידית, משותקת בגפיה, מרותקת לכיסא הגלגלים, ותלויה לחלוטין בעזרתם של אחרים, מתארת בספרה באומץ בלתי רגיל את המהפך הגדול והקשה בחייה, עת סיפרו לה הרופאים על אודות המחלה שבה לקתה.

“הגילוי” אינו ספר קל לעיכול, כלל וכלל לא –עידית מביאה את סיפורה בישירות לא שגרתית, ולמעשה, פותחת צוהר לעולמם של חולי הטרשת נפוצה בישראל – אולם, לצולחים אותו צפויה חוויה לא שגרתית; חוויה שבה אושר, כאב ותקווה מפעמים יחדיו וכמו תלויים זה בזה.

לפרטים על הספר, נא לפנות
לעידית בטל. 052-7333264

מוקדש לבעלי,ילדי ומשפחתי היקרה

קצת עלי …

שמי עידית ובשנת 1993 חליתי בטרשת נפוצה .

חמש שנים שמרתי בסוד על דבר מחלתי מילדי וממשפחתי .

אכן עברו עלי שנים קשות כשאני משדרת כלפי חוץ, עסקים כרגיל.

כאשר לא יכולתי להסתיר… הסתגרתי בביתי.

אחת הדרכים שלי להתמודד עם מצבי, הייתה הכתיבה .

בשירי אני מתארת תחושות.. חלומות, דמיון ותקווה .

כשהרגשתי רצון עז ,להפסיק להסתיר ולהתמודד עם המציאות

יצאתי מביתי והקמתי קבוצת תמיכה לחולי טרשת נפוצה בעזרתה של האגודה לטרשת שעושה את המיטב למען כולם,

אימצתי לי את מחלקת השיקום בתל- השומר כבית שני ,

שם אני מקבלת את העזרה הדרושה מהצוות המסור והמיומן ומהמתנדבים הנהדרים שנותנים מזמנם וכישרונם .

לאחרונה הרגשתי צורך לשתף את כולם בשיריי .

ואני מעניקה שירים אלו באהבה לכולם ,,,

ברגשות תודה
שלכם, עידית בר-און

באמצע החיים