מדענים ורופאים מרחבי העולם הציגו תוצאות מחקרים בנושא טרשת נפוצה בכנס השנתי ה- 53 של האקדמיה האמריקנית לנוירולוגיה (AAN), שהתקיים בפילדלפיה בתאריכים 11-5 במאי. להלן סיכום של חלק ממחקרים אלה, עם דגש מיוחד על מחקרים וניסויים קליניים של טיפולים חדשים וקיימים. מאמר זה אינו כולל בשום אופן את כל המחקרים בנושא טרשת נפוצה שהוצגו בכנס: מתוך יותר מ- 1450 מצגות בכנס, כ- 190 היו קשורות לטרשת נפוצה או במודלים של טרשת נפוצה בבעלי חיים.

ניסויים קליניים משולבים

בניסיון להגביר את יעילות הטיפולים בטרשת נפוצה, החוקרים בודקים שילובים שונים של טיפולים. כל הניסויים שיוצגו להלן הם מחקרים ראשוניים במספר מצומצם של בני-אדם. יש לערוך מחקרים מקיפים יותר כדי לדעת אם שילובים אלה בטוחים לשימוש ויעילים יותר במשולב או בנפרד.

ד”ר פרד לובלין (ניו-יורק) ועמיתיו טיפלו ב-33 חולי טרשת נפוצה בשלב ההתקפי בעזרת התרופות אבונקס (Avonex) וקופקסון (Copaxone) במקביל, וגילו שהטיפול בטוח (דבר שלא היה ברור לפני כן), מה שמצדיק עריכת ניסוי מקיף יותר לקביעת יעילות הטיפול המשולב.

ד”ר ת’יבולט מורו (ליון, צרפת) ועמיתיו טיפלו ב-30 חולי טרשת נפוצה בעזרת אבונקס (Avonex) ואזאת’יופרין (azathioprine), תרופה המדכאת את המערכת החיסונית, המוכרת בשם Imuran בארה”ב. הם גילו שהשילוב בטוח לשימוש ושהסבילות אליו טובה, מה שעשוי להצדיק ניסויים נוספים לקביעת יעילותו.

ד”ר מייקל קאופמן (שרלוט, צפון קרולינה) ועמיתיו גייסו למחקר 23 חולים בשלב ההתקפי או המתקדם של המחלה תוך כדי הטיפול באבונקס, והוסיפו להם את התרופה cyclophosphamide, הניטלת דרך הפה, או תרופת פלצבו. התוצאות מראות ששילוב זה בטוח לשימוש, משפר במידה קלה את התסמינים ומפחית את מספר ההתפרצויות של המחלה.

ד”ר דאגלס ג’פרי (וינסטון-סאלם, צפון קרולינה) ועמיתיו טיפלו בעזרת Novantrone (mitoxantrone ברכז לזריקה) ב-7 חולי טרשת נפוצה שנטלו Betaseron (interferon beta-1b) במשך 6 חודשים לפחות. השילוב לא גרם תופעות לוואי שליליות נראות לעין, והתוצאות הראשוניות מראות ירידה בתכיפות הופעת נגעים חדשים המתגלים ב-MRI.

מחקרים קליניים אחרים

הוצגו ממצאים של מחקרים גדולים אחדים שהרחיבו את הידע שלנו על יעילותם של מספר טיפולים בטרשת נפוצה הזמינים כיום. במחקר קליני זה-מול-זה שערכו ד”ר לוקה דורלי (טורינו, איטליה) ועמיתיו במשך שנה, קיבלו 188 חולי טרשת נפוצה בשלב התקפי באופן אקראי Avonex או Betaseron. התוצאות מראות שבמהלך ששת החודשים האחרונים של הניסוי, ה-Betaseron צמצם את תדירות ההתקפים והפחית את הופעתם של נגעים חדשים המתגלים ב-MRI, ואת הפעילות בכלל של הנגעים, ביתר יעילות מאשר ה-Avonex. משמעות תוצאות אלה לשימוש קליני ארוך טווח עדיין אינה ידועה.

ד”ר קנת פ. ג’ונסון (בלטימור, מרילנד) ועמיתיו עקבו אחר 152 חולי טרשת נפוצה בשלב התקפי שנטלו Copaxone (גלטירמר אצטט) במשך 6 שנים, וגילו שהטיפול המשיך להיות בטוח ויעיל למשך תקופה ממושכת. החוקרים טוענים שככל שהחולים מטופלים זמן רב יותר, כך נעשה הטיפול יעיל יותר, ושדחיית הטיפול מגדילה את הסבירות לנכות.

ד”ר פיטר רייקמן (וורצבורג, גרמניה) ועמיתיו בדקו את הבטיחות והסבילות של Rebif (interferon beta-1a) במשך ארבע שנים בקרב 445 חולים בעלי טרשת נפוצה בשלב התקפי. הם גילו שמינון תרופה של 44 מיקרוגרם היה בעל סבילות טובה כמו זה של 22 מיקרוגרם, ואף יעיל ממנו. בעזרת אותה התרופה בדקו ד”ר אנדראה פאולילו (רומא) ועמיתיו 55 חולי טרשת נפוצה בשלב התקפי, וגילו שפעילות מחלה ושיעור נגעים שמתגלים ב-MRI שהיו גבוהים לפני הטיפול ניבאו פעילות מחלה ואובדן רקמות מוח גבוהים לאחר 6 שנות טיפול – מה שמצביע על צורך בטיפול מוקדם.

ד”ר ג’פרי כהן (קליבלנד) ועמיתיו הציגו תוצאות של מחקר “IMPACT” של Avonex (interferon beta-1a)על 436 חולי טרשת נפוצה בשלב מתקדם משני. (תוצאות אלה פורסמו בהודעה לעיתונות מטעם חברת Biogen בתחילת השנה). התקדמות מחלת הטרשת הנפוצה בקבוצה שלחבריה ניתן Avonex הצטמצמה ב27%- יותר מבקבוצה שלחבריה ניתן פלצבו, ותדירות ההתקפים פחתה ב33%-. במחקר נפרד, העריכו ד”ר ריצ’ארד רודיק (קליבלנד) ועמיתיו את תוצאות השימוש ב-Avonex בקרב 160 אנשים שמונה שנים לאחר שנרשמו להשתתפות במחקר על טרשת נפוצה בשלב התקפי. אלה שטופלו ב- Avonexמההתחלה הפגינו תוצאות טובות יותר, עם התקדמות מעטה יותר של נכות, בהשוואה למהלך הטבעי הצפוי של המחלה, וכן בהשוואה לאלה שנטלו פלצבו במהלך הניסוי, ואחר כך עברו לטיפול פעיל בסיום המחקר.

ניסויים קליניים מוקדמים

החוקרים דיווחו על מספר מחקרים מוקדמים וקטנים יותר (הנקראים לפעמים מחקרי חלוץ) של תרופות הנבדקות לטיפול בטרשת נפוצה. מחקרי חלוץ אלה נערכים בדרך כלל במטרה לבדוק תפיסות חדשות או כדי לאסוף נתונים ראשוניים העשויים לסייע למדען להחליט אם יש להתעמק בגישה חדשה מסוימת.

ד”ר רונדה ווסקול (לוס אנג’לס) פרסמה את תוצאות מחקר החלוץ הקליני . שלה, שבו נתנה את ההורמון אסטריול (estriol) (שרמותיו עולות במהלך ההריון, תקופה שבה פעילות המחלה מצטמצמת אצל רוב הנשים) לשש נשים חולות בטרשת נפוצה בשלב התקפי, ולשש חולות בטרשת נפוצה בשלב מתקדם משני. הסבילות לטיפול הייתה טובה, והייתה יעילה במידה מסוימת בצמצום הנגעים בקרב חולות טרשת נפוצה בשלב התקפי, אך לא בקרב חולות בשלב מתקדם משני. ד”ר ווסקול הסיקה שיש לערוך מחקר נוסף על הורמון זה בקרב חולות טרשת נפוצה בשלב התקפי. פרויקט זה מומן באמצעות יוזמה של האגודה האמריקנית לטרשת נפוצה, שהתמקדה בהבדלים בין המינים במחלה.

מספר קבוצות בדקו את הטיפול ב-methylprednisolone, והתמקדו בדרכים חדשות לשימוש או להערכת השימוש בסטרואידים המשמשים בדרך כלל לטיפול בהתפרצויות של טרשת נפוצה. ד”ר פין סלביירג (הווידובר, דנמרק) ועמיתיו גילו כי טיפול בהתפרצויות טרשת נפוצה בקרב 58 חולים בעזרת methylprednisolone במינון גבוה שניטל דרך הפה צמצם במידה ניכרת את פעילות המחלה כפי שהיא מתגלה ב-MRI. הם גילו גם שלאנשים שסבלו מנגעים פעילים עם כניסתם למחקר הייתה תגובה טובה יותר לתרופה הניטלת דרך הפה. ד”ר טניה קומפפל (מינכן) ועמיתיה גילו שטיפול חודשי תוך-ורידי ב- methylprednisoloneבמינון גבוה (IVMP) צמצם את מספר הנגעים הפעילים ב-49% בקבוצה של 10 חולי טרשת נפוצה. ד”ר רוברט זיבדינוב (טריסט, איטליה) ועמיתיו גילו שטיפול IVMP מדי ארבעה חודשים צמצם אובדן רקמות מוח ואת התקדמות הנכות בקרב 81 חולי טרשת נפוצה בשלב התקפי. ד”ר ג’וזף פרנק (בת’סדה, מרילנד) ועמיתיו מצאו גם כי IVMP לטיפול בהתקפים צמצם את הנגעים המתגלים ב-MRI למשך עד חודשיים לאחר הטיפול. Valacyclovir היא תרופה אנטי-ויראלית הנמצאת בבדיקה בעקבות מחקרים המציעים קשר אפשרי בין וירוסים של הרפס, במיוחד HHV-6, לבין טרשת נפוצה. שתי קבוצות חוקרים שונות (ארהוס, דנמרק, וניו-יורק) בדקו את Valacyclovir בקרב קבוצות חולים הנמצאים בשלבים התקפיים ומתקדמים של טרשת נפוצה. אף אחת מהקבוצות לא הראתה הטבה משמעותית בתסמינים בקרב רוב המשתתפים. מחקר אחד גילה תת-קבוצה של חולים שמחלתם הייתה פעילה מאוד (כפי שנקבע בבדיקת MRI) בעת שהצטרפו למחקר, ואצלם הצטמצמה כנראה הופעת נגעים חדשים בעקבות הטיפול. אין זה ברור, בהתבסס על המחקרים, אם יש בתרופה זו פוטנציאל לטיפול בטרשת נפוצה. ד”ר ארתור ואנדנבארק (פורטלנד, אורגון) ועמיתיו השתמשו בחיסון לשינוי פעילות תאים במערכת החיסונית, המוכר בשם חיסון “פפטידי לקולטני תאי T”, או בפלצבו, בקרב 106 חולי טרשת נפוצה בשלב התקפי. הם גילו שהטיפול בטוח ושהסבילות אליו טובה, ושפעילות התאים במערכת החיסונית השתנתה לחיוב בקרב כמחצית ממקבלי החיסון. מחקרים נוספים מתוכננים בנושא. ד”ר מייקל ג’. אולק (בוסטון) ועמיתיו בדקו את interferon tau על קבוצה של חולי טרשת נפוצה בשלב התקפי. מולקולה זו של המערכת החיסונית דומה לאינטרפרונים אחרים אך ניתנת דרך הפה, והוכח שיש לה פחות תופעות לוואי אצל מכרסמים הסובלים ממחלה הדומה לטרשת נפוצה. ד”ר אולק דיווח שלא התגלו תופעות לוואי משמעותיות, והוא מתכנן לבדוק את יעילות התרופה בקרב 100 חולי טרשת נפוצה בשלב התקפי.

אפיון טרשת נפוצה בשלב מתקדם ראשוני

חוקרים הציגו מחקרים על טרשת נפוצה בשלב מתקדם ראשוני, שבה יש מהלך מתקדם בתחילת המחלה ללא התקפים קודמים. ד”ר ג’וזפה סנטוצ’יו (מילנו, איטליה) ועמיתיו השוו חולים בטרשת נפוצה בשלב מתקדם ראשוני לחולי טרשת נפוצה בשלב מתקדם משני (המאופין במהלך התקפי ההופך מאוחר יותר למהלך מתקדם). הם גילו פעילות פחותה יותר של נגעים המתגלים ב-MRI בקרב חולי טרשת נפוצה בשלב מתקדם ראשוני מאשר בקרב חולים בשלב מתקדם משני, אך גילו באמצעות שיטות הדמיה חדישות נזק רב יותר שנגרם לרקמות המוח בטרשת נפוצה בשלב מתקדם ראשוני. הם מצאו גם שהיקף הנזק לחוט השדרה באזור הצוואר (חוט השדרה הצווארי) וחומרת הזנק היו הגורם המכריע המוביל לנכות. ד”ר דניאל פלטיאר (סן פרנציסקו), רופא חבר Sylvia Lawry באגודה האמריקנית לטרשת נפוצה הציג תוצאות מחקר על נזק לרקמות עצבים בקרב 23 חולי טרשת נפוצה בשלב מתקדם ראשוני, שהתגלה באמצעות הדמיה של המוח. הם מצאו כי אובדן רקמות המוח הכולל בקרב חולים אלה לא תאם את אזורי אובדן המיאלין (חומר המבודד את הסיבים העצביים), דבר המלמד כי המנגנונים הגורמים לאובדן רקמות מוח ולאובדן מיאלין עשויים להיות שונים.

מחקרים קליניים ומחקרי מעבדה

תוצאות מחקרים בסיסיים רבים הקשורים לטרשת נפוצה דווחו אף הם בכנס. ד”ר גאי ג’. באקל (בוסטון) ועמיתיו גילו כי תאי המערכת החיסונית הקרויים תאי CD8+T מופעלים אצל חולי טרשת נפוצה בשלב מתקדם משני. תאים אלה מפרישים מולקולה הנקראת לימפוטוקסין, שהוכחה כמזיקה למיאלין, דבר שעשוי להסביר את ההרס הכרוני של מיאלין אצל חולי טרשת נפוצה מסוג זה. ארבעה צוותי מחקר הציגו ממצאים בנושא הקשר האפשרי של הבקטריה Chlamydia pneumoniae לטרשת נפוצה. חלקם מצאו הוכחות לתגובה מוגברת של המערכת החיסונית לבקטריה, אך לא מצאו הוכחות ישירות לכך שהבקטריה גורמת טרשת נפוצה. כ- 90%-95% מהאוכלוסייה נחשפים לבקטריה זו, ונמשכים המאמצים למצוא תפקיד אפשרי שה- Chlamydia pneumoniaeממלאת בהתפרצות הטרשת הנפוצה. ד”ר דורותי אי שאבאס (סטנפורד, קליפורניה) ועמיתיה גילו שמולקולה העשויה לסייע בהיווצרות דלקת, הקרויה אוסטאופונטין (osteopontin), מצויה בכמויות גדולות בדגימות של רקמות נגעים שנלקחו ממוחות חולי טרשת נפוצה. בעכברים שתוכננו באמצעות הנדסה גנטית ללא מולקולה זו, התפתחה רק לעתים נדירות מחלה דמויית טרשת נפוצה בשלב מתקדם. החוקרים הסיקו מכך שאוסטאופונטין עשויה למלא תפקיד קריטי בהתקפה שמחוללת המערכת החיסונית במחלת הטרשת הנפוצה, ולפיכך מולקולה זו עשויה להיות יעד מבטיח בפיתוח מחקרים חדשים. במסגרת מחקר שמומן בחלקו על-ידי האגודה האמריקנית לטרשת נפוצה, מצאו ד”ר וויי-פינג לי (ניוארק, ניו ג’רזי) ועמיתיו שמולקולות אחדות הידועות כ-caspases עשויות למלא תפקיד ברצף האירועים המובילים למותם של תאים המייצרים מיאלין. החוקרים מציעים שבעתיד אפשר יהיה למנוע את מותם של תאים המייצרים מיאלין אצל חולי טרשת נפוצה באמצעות תרכובות שיחסמו באופן סלקטיבי את ה-caspases. ד”ר פטריציה קוייל (סטוני ברוק, ניו-יורק) ועמיתיה הציגו בקונגרס הנוירולוגי העולמי שהתקיים בלונדון ביוני 2001, תוצאות מחקר השוואתי, שנערך ב 56- מרכזים, ב 677 חולי טרשת במהלך התקפי הפוגתי, בין רביף במינון של 44 מיקרו-גרם הניתן שלוש פעמים בשבוע, לבין אבונקס במינון של 30 מיקרו-גרם הניתן פעם בשבוע. עפ”י התוצאות רביף נמצא יעיל יותר מאבונקס באופן משמעותי בכל הפרמטרים שנבדקו. המחקר הראה שלחולים שטופלו ברביף היה הסיכוי הגבוה ביותר להישאר ללא התקפים לעומת חולים שטופלו באבונקס, ולעומת זאת, ב- MRI נראו יותר נגעים חדשים במוח בחולים שטופלו באבונקס לעומת חולים שטופלו ברביף, כל זאת כבר לאחר 6 חודשי טיפול. המחקר ימשך לתקופה של עד 48 שבועות

מחלקת תוכניות מחקר – האגודה הלאומית האמריקנית לטרשת נפוצה.