סיפורה האישי של מאירה
מאירה – רצה 10 ק"מ, מס' פעמים בשבוע, ואף זכתה במקום חמישי במרוץ ת"א – מקבלת קופקסון – מאירה
אני אישה צעירה ברוחי ובגופי, עוסקת בפרסום, מגדלת באהבה את שלושת ילדי המקסימים, מקפידה לרוץ 4 פעמים בשבוע למרחקים של 10 ק"מ. לאחרונה זכיתי במקום ה-5 במרוץ ת"א.
אין ולו פרט אחד במראה או בסגנון החיים שלי שיכול להסגיר את העובדה שאני חולה בטרשת נפוצה. אני מעריכה שזהו שילוב של מזל, החלטה מודעת להמשיך לחיות את חיי כרגיל, וטיפול מוצלח שמאפשר לי ליהנות מהפריבילגיה הזו.
אובחנתי לפני כ- 8 שנים, בגיל 33 , לאחר מספר התקפים שפקדו אותי בשנים שקדמו לכך. מדי שנה, בחודשי הקיץ, סבלתי מאיבוד תחושה בחלק אחר של הגוף.
הרופאים שהגעתי אליהם במהלך השנים עם תלונות על הרדמות של צד אחד בפנים או חוסר תחושה בכרית כף הרגל לא חשדו בדבר,
הם שלחו אותי הביתה עם אבחונים של וירוסים או של התקררויות ממזגנים. האבחנות שלהם לא שכנעו את אימא שלי, היא לא ויתרה ולקחה אותי לנוירולוגית, שהפנתה אותי באופן מידי לבית החולים. בבדיקת MRI ראו עדות לריבוי ההתקפים שעברתי, ובהמלצת הרופא התחלתי לקבל קופקסון. אני יכולה לומר היום בנימה של ביטחון כי הטיפול הזה הציל אותי. כאמור, זו התרופה היחידה שאני מקבלת ומאז שהתחלתי את הטיפול בה לא היה לי אפילו התקף אחד.
מפרספקטיבה של שנות ההתמודדות שלי, אני ממליצה לכל חולה בטרשת נפוצה להתמיד בטיפול הרפואי ולנסות במידת האפשר לא "לחיות את המחלה", להשתדל להמשיך בשגרת העשייה וליהנות מהחיים.
