סיפורה האישי של יעל
סיפור מקרה- יעל, מטופלת אבונקס – עינת רוזן
את יעל הכרתי לראשונה בשיחת הטלפון שבה היא הציגה את עצמה ואת סיפורה, ובאותה הפשטות גם נכנסה לי לתוך הלב. בקול רועד ועייף היא סיפרה על תהליך האיבחון שלקח זמן רב וכמעט פוספס, על המחלה הבלתי צפויה הזאת שכל יום הוא משהו חדש והיכולת והכוחות משתנים מול העיניים.
עם הזמן נפרס בפני הסיפור כולו, יעל היא אם לשלושה ילדים בגילאי חטיבה ותיכון, גרושה, בעברה סיפור מורכב עם בעלה לשעבר במעורבות המשטרה ובתי המשפט והחלמה שלה ממחלת הסרטן. עומס וקושי כלכלי וקיומי הם היומיום של יעל ומשפחתה, תשלומים לבתי ספר, ביגוד ומזון לא תמיד בנמצא ומצריכים התארגנות ומאמצים כל פעם מחדש.
יעל הנעזרת בכסא גלגלים, מדברת איתי מדירת שלושה חדרים צפופה ועמוסת מדרגות שבה היא מרגישה כמו אסירה בביתה שלה, שכן ללא עזרה אין לה יכולת לצאת מהבית. דבר שכמובן מקשה מאוד על ההתנהלות היומיומית. כל משפט שלה חושף משהו מהעולם הזה של "היומיום עם טרשת נפוצה" ומעלה שאלות של התמודדות עם ילדים בגיל ההתבגרות, ואיך מתפקדים בבית כאמא על כסא גלגלים הנעזרת בילדיה כמעט לכל פעולה.
משיחה לשיחה הקול עוד קצת רועד, ולעיתים מתגנבת חולשה ויש רגעים קשים ובכי אבל מצב הרוח משתפר, עולים כוחות חבויים ואופטימיות, והדברים מתחילים להסתדר קצת יותר.
הקשר עם מח' הרווחה, בתי הספר של הילדים חוזק ויש יותר מעורבות שלהם ועזרה לילדים ולה. נוצר קשר עם מתנדבים שמקילים במעט את תחושת המחנק בבית ויוצאים עמה לטייל בקניון מדי פעם. בקרוב, יעל ומשפחתה יעברו לדירה נוחה יותר המותאמת לכסא גלגלים, שהגישה אליה היא קלה בעבור יעל.
לא הכל עוד פתור, אבל יש התקדמות ושינוי וקצת יותר אופטימיות .
עינת רוזן- אחות מדריכה, מדיסון פארמה
