אימא גאה ל-7 ילדים – עובדת במשרה מלאה מזה 14 שנה חולת טרשת נפוצה

שמי דינה, אני אימא גאה ל-7 ילדים, עובדת במשרה מלאה בהייטק, מתמודדת מזה 14 שנים עם טרשת נפוצה. בגיל 30, שנה לאחר לידת הילד החמישי, חוויתי את ההתקף הראשון. הגעתי עם דלקת בעצב הראייה לרופא נוירולוג מומחה. הרופא לא התרגש מהדלקת, וגם כאשר שאלתי לגבי האפשרות שזה התקף טרשתי, הוא הרגיע אותי וקבע שאין צורך להמשיך בבירור רפואי. רק כאשר שאלתי אותו אם אוכל ללדת עוד ילדים הוא נרתע ואמר שלא כדאי להתגרות במזל, כיוון שאם אכן מדובר בטרשת, אז אסבול מהתקפים קשים לאחר הלידה. במהלך החודשים שלאחר מכן היו לי התקפים נוספים שגרמו לאובדן תחושה באצבעות יד ימין, לאובדן תחושה ברגל ולבעיות שמיעה. היו לי קשיים גדולים בהליכה, בכל פעם שהייתי צריכה להתנייד ברגל הייתי מתפללת להקב"ה שיעזור לי להגיע בשלום. החלטתי לטפל בבעיות העצביות האלו באמצעות כלים של הרפואה האלטרנטיבית. עברתי דיקורים וטיפולים הומאופטיים, הייתה להם השפעה מטיבה אך רק לזמן קצר. כעבור שנתיים מההתקף הראשון, כאשר נאלצתי כבר לכתוב ביד שמאל בגלל חוסר תחושה ביד ימין, הלכתי לאבחון נוירולוגי מלא. כשבוע לאחר האבחון כבר התחלתי להזריק לעצמי קופקסון. הרופא שלי, אשר הבין שאני מחוברת מאד לעקרונות הרפואה האלטרנטיבית, אמר לי באופן חד משמעי "בשבילך רק קופקסון". הוא הסביר שזה הטיפול הכי טבעי כי החומר הפעיל בתרופה הוא הכי דומה לחלבונים במיאלין.
חודשיים לאחר התחלת הטיפול בקופקסון ניכרה כבר הטבה משמעותית במצבי, כמות ההתקפים ירדה וחומרתם פחתה. בהדרגה, במהלך השנה הראשונה לטיפול, התחלתי להרגיש שוב את האצבעות שלי. סוף סוף הצלחתי לראשונה לאחר שנים להשחיל חוט במחט.

כעבור 5.5 שנים מהתחלת הטיפול בקופקסון נולד הילד השישי. במהלך ההיריון הפסקתי את הטיפול, את הזריקה הראשונה הזרקתי לעצמי מיד לאחר הלידה. הייתי מוטרדת מאד מנושא ההנקה, אך האחות האחראית בתינוקייה והרופא המטפל בי, ד"ר רוני מילוא, הרגיעו אותי שאין מניעה להניק את התינוק במקביל לטיפול העצמי שלי בקופקסון. ד"ר מילוא הראה לי מחקרים רבים שמראים כי החומר הפעיל מתפזר מיד בדם, כך שאין כל סכנה לתינוק. הנקתי את הילד הנקה מלאה וכך גם את אחיו שנולד 4 שנים לאחר מכן.

השנה אני מציינת 8 שנים ללא התקפים! כמובן שלא הכול ורוד…כמו כל חולי הטרשת גם אני מרגישה פחות טוב בקיץ, חשה עייפות, בורחת מהים ומהשמש, זקוקה ליותר שעות שינה. אך צריך לקחת הכול בפרופורציה הראויה. ברוך השם אני מרגישה בסך הכול מצוין, נהנית מחיים פעילים ויצרניים, עובדת במשרה מלאה, מנהלת משק בית ואפילו מספיקה לפילאטיס. אני מודה להקב"ה שמעניק לי את הכוח להתמודד בהצלחה ובהשלמה עם המחלה.