אני מנחה את קבוצת התמיכה ברחובות מאז ,2014 ושנת 2020 היתה המאתגרת מכולן.

מגפת הקורונה חייבה אותנו לעבור למפגשים בזום שעצם קיומם במדיה טכנולוגית מהווה אתגר עבור רבים מהחולים המשתתפים בקבוצה.

החולים חששו מאד מנגיף הקורונה והביאו לקבוצה תכנים רבים על דרך ההתמודדות, החששות ועל הקשר עם המשפחה המורחבת.

מפגשי קבוצת השווים היוו עבורם (ועדיין מהווים) מרחב בטוח לשיחה בנושאים אלו, וכפי שאחד החולים אמר במהלך אחת מהפגישות- “זה המקום היחידי שאני יכול לדבר את עצמי מבלי לחשוש שני מעיק או מפריע. כאן מבינים אותי בלי שאצטרך להסביר יותר מדי” .

במפגשי הזום משתתפים גרעין קבוע ומתמיד, שאינו מפסיד אף מפגש.
מרבית נשואי השיחות עוסקים בהתמודדות עם הבדידות שנכפתה עליהם, בסכנה שעורבת בעולם החיצוני, ובנסיון להתמודד עם הבדידות לצד קיום קשרים הכרחיים עם העולם שמחוץ לבית.

בימים אלו אנחנו עסוקים באופן המתאים ביותר לשמירת הקשר עם משתתפים אחרים בקבוצה שאינם מצליחים להצטרף לזום.

המפגשים הורכבו משני חלקים – יוגה ומדיטציה עם דביר – דביר מנחה ותיק, מקצועי עם נסיון רב , שחברי הקבוצה אוהבים ונהנים מהנחייתו.  דביר מסייע להם להיעזר בדימיון כדי למצוא את דרכי ההתמודדות המתאימות להם, לצד מציאת הרוגע והשקט. בסוף שנת 2020 הודיע דביר על סיום המפגשים בהנחייתו.

בהמשך, שיחת תמיכה קבוצתית בהנחייתי.
בעידן הזום השיחות נסובות סביב נשואים אישיים שהחברים מעלים.

הקבוצה חשובה מאין כמותה למשתתפים בה, בעיקר לנוכח הבדידות שנכפתה על כולנו, והחששות הרבים של חולי הטרשת מהמחלה עצמה ומהחיסון.

אני רוצה להודות לצוות האגודה ולכל העוסקים במלאכה, על הארגון, התמיכה, והאפשרות להנחות קבוצה כזו.

Image: Unsplash.com – Isaak Smith