ג’ני כי-טוב
נחלאות בל”ב העיר
לתדהמתי, מסתבר ששכונת “נחלאות” בירושלים, אחת השכונות הציוריות ומלאות האופי בארץ, נגישה למעבר בכיסא גלגלים! אותו יופי ייחודי ממנו נהגתי ליהנות פעם, בהיותי הולכת על שתיים, לא נסגר בפני גם היום, כשאני יושבת בכיסא גלגלים.
עתה מגיעות ההסתייגויות: טיילנו בחלק מוגבל של השכונה, בסמטאות שבין רחוב אגריפס לרחוב בצלאל ולא ניסינו להגיע לאזורים אחרים בה; הבהרה נוספת: לאורך הטיול כולו ישבתי בכיסא גלגלים קל, כזה הניתן להפעלה בידי אדם בריא. טיול שכזה דורש נכונות מצד כל הנוכחים: מצד היושב/ת בכיסא, נכונות לקבל בהבנה פניות מפתיעות בסמטאות מתעקלות וכביש שאינו חלק לחלוטין; מצד המלווה, נכונות להיצמד למסלול שמוצע להלן. שנית, ירושלים קרירה מאוד בלילות, גם בעונה חמה כמו הנוכחית. רצוי להתלבש בהתאם…
“טיילנו” – הכוונה לשפחתכם הנאמנה וארנון ברוקשטיין, מורה הדרך שהסכים לבצע 01 סיורים בירושלים כשאני יושבת בכיסא גלגלים.
ועדיין, איני יכולה להתאפק מלשאול שאלת תם: מדוע בתי הכנסת הרבים הפזורים בשכונה אינם נגישים לכיסא גלגלים, ואינם דואגים לרמפה שתאפשר ליושבי לקהל הנכים יושבי כיסאות הגלגלים להיכנס למתחם בית הכנסת בקלות?
הדת היהודית, מסתבר, אינה שונה מבחינה זו מהנוצרית, כפי שתואר ברשימתי שהתפרסמה במדור זה:
https://www.ynet.co.il/articlesnc/0,7340,L-3272074,00.html
ועתה, רשות הדיבור עוברת לארנון:
התיאור להלן הוא של מסלול בן למעלה משעתיים של סיור באווירה ירושלמית טיפוסית. כדאי להתחילו בשעה מאוחרת אחר הצוהריים, כשהתנועה דלילה; האזור בו מצויות שכונות ה”נחלאות” מכונה גם מתחם “ל”ב העיר” על פי הגימטריה של 23 השכונות היוצרות אותו. מדובר ברצף של שכונות קטנטנות אשר חלקן בנות בתים ספורים בלבד.
המתחם היפהפה כולו ניצל מתכניות פיתוח שהיו אמורות לשנות את אופיו לחלוטין, והוא עובר תהליך של שיפוץ ושימור מקיפים המדגישים את אופיו המיוחד. מי שחווה סיור בחלקים ממנו לפני שנים צפוי להפתעה . אנו הופתענו לגלות שמסלול שארך שעתיים רצופות של תנועה בלתי פוסקת בכיסא הגלגלים היה נגיש לחלוטין, זולת מדרגה בודדת באתר המצוי בראשית המסלול, (שניתן לוותר עליו) ושלוש מדרגות רחבות מאד ונמוכות יחסית באמצעו של המסלול, ואשר ניתן לרדת אותן בקלות בכיסא גלגלים רגיל (לא ממונע).
המסלול מפותל ביותר ודורש היצמדות מקסימאלית לטקסט להלן, לשם הבטחת מעבר נגיש רצוף. אנו טרחנו וחלפנו אותו לכל אורכו לא פחות משלוש פעמים(!) על מנת לוודא נגישות.
ההסבר להלן הוא מעט “יבש” באופיו ועניינו נגישות רצופה ולא מופרעת. את סיפורי השכונה העסיסיים הרבים מספור יש ללקט מתוך ספרי ההדרכה הרבים המקדישים פרק לשכונה. משך הסיור הוא כשעתיים – שעתיים וחצי, ואין שירותים נגישים לנכים בשכונה. יש לקחת נתון זה בחשבון.
את הרכב נחנה סמוך למרכז “כלל” או כיכר הדוידקה. ראשית המסלול בסמטה המסתעפת מרחוב יפו סמוך לבית מספר 65 (מול מעבר החצייה החוצה אל רחוב ראול וולנברג). מדובר בסמטה צרה ללא ציון שם. ריצופה באבנים קטנות “מקפיץ” מעט את הכיסא ויושבו/תו. לאחר כ- 52 מטרים יש לפנות ימינה דרך מעבר מקושת אל רחבה יפה: שכונת אב”ן ישראל.
יש להקיף את החצר (השביל נגיש משני הצדדים), ולצאת דרך פתח מקושת בקצה סמטת חיים אלבוחר. נצא לרחוב אגריפס ונפנה ימינה כ-04 מטרים. נפנה שוב ימינה כ- 02 מטרים ומול חנות “גינדי” נחצה את הכביש אל כניסה מקושתת המצויה סמוך לבית מס’ 12 (הנמכת מדרכה מצויה מעט משמאל לנו). ניכנס אל שכונת סוכת שלום.
בשכונה זו נמשיך ישר כ-05 מטרים ומול בית מס’ 41 נפנה מספר מטרים ימינה,עד הגיענו לרחוב משכנות. נחמד לפנות ימינה עד לרחוב יפו ולשוב למקומנו מול סמטת ר’ אריה לוין. הסמטה הצנועה קרויה על שם אחד המופלאים בבני ירושלים, הצדיק הירושלמי, רב עצירי המחתרות ורב האסירים. סמטה צרה וארוכה זו חוצה באורח סמלי שכונות עדתיות סמוכות שונות בזו אחר זו. נמשיך בה הלאה, נעבור על פני ביתו הצנוע של “ר’ אריה” כפי שכונה בפי כל, ונחצה את רחוב שומרון אל שכונת מזכרת משה. נמשיך עד לבית מספר 12 שם נפנה ימינה, ברחוב עיניים למשפט (המשך סמטת ר’ אריה אינו נגיש) נעצור מול השערים המעוטרים המרשימים של ביהכ”נ חסד ורחמים של יוצאי מרוקו, ועליהם עיטורי סמלי השבטים, ונגניב מבט אל תוכו הנאה. נפנה שמאלה, נחצה את רחוב מזכרת משה וניכנס לשכונת אוהל משה הקרויה אף היא ע”ש הנדבן הידוע סיר משה מונטיפיורי.
הקטע המוגבה במרכז הרחוב אליו נכנסנו מכסה על בור המים השכונתי שנחתם בידי העירייה אולם קיים עדיין. אנו ממשיכים ברחוב הכרמל ומקיפים מימין את הגן ובו עץ התות המוזכר בשירו של יוסי בנאי: “אני וסימון ומואיז הקטן”. ממערב לגן נפנה שמאלה ברחוב גלבוע ונעבור ליד בית הכנסת של יוצאי הקהילה היוונית הקטנה ששרדה את השואה יאנינה (לשמאלנו). בהמשך הרחוב, מול בית מס’ 9 המשופץ, ישנה סמטה קטנה ובה ביכ”נ קטן נוסף של יוצאי טראנטו. אנו ממשיכים ברחוב גלבוע ומול הישיבה הגדולה בית שמואל ואוהל מרדכי נמצא את “בית נבון”. נוכל לאתר את יצחק נבון הקטן, לימים שר החינוך ונשיא המדינה, בתמונת המשפחה שעל הקיר. ניתן “להרוויח” חצר יפה נוספת ב”מחיר” מדרגה אחת, אם נפנה שמאלה ושוב שמאלה ברחוב חרמון (עיקול עוקף מדרגות…) ונשוב ונפנה ימינה סמוך לשלשת הספסלים העירוניים הצבעוניים. משם ‘נתגבר’ על מדרגה אחת, נגיע אל רחוב אוהל משה ונפנה בו ימינה. אם מעבר המדרגה קשה, נשוב אל רחוב גלבוע בדרך בה באנו, נפנה שמאלה סמוך לבית מס’ 62 ונצא אל רחוב אר”ז. ממנו נפנה ימינה ומיד שמאלה, ברחוב עזרא רפאל.
נמשיך הלאה ברחוב עזרא רפאל. נפנה שמאלה ברחוב התבור עד שנמצא עצמנו פוגשים שוב את רחוב מזכרת משה. מולו מצוי שער שחלקו חסום בקיר בטון, זכר לימי מלחמת העצמאות. השער מוליך אל חצר השכונה החרדית בתי ברויידא המזכירה באופייה ובמבנה את חצרות שכונת מאה שערים והחצרות הסובבות אותה. ניכנס דרכו. בדרום מזרח השכונה הקטנטנה ישנו מעבר צר המוליך אל שכונת-חצר חרדית נוספת: כנסת ישראל. בין שני בורות מים חתומים ישנו שביל אספלט כהה הפונה ויורד ימינה. בהמשך מצויות אותן שלוש מדרגות רחבות ונמוכות שצוינו קודם, והירידה בהן מצריכה זהירות אך אינה קשה כלל. אנו ממשיכים באותו הכיוון, לאורך הקיר החיצוני של בית המגורים הנמוך של שכונת כנסת ישראל שהיווה עם בנייתו “קיר חומה” מבוצר ללא חלונות. מקץ כ- 07 מטרים נגיע לרחוב שילה.
ברחוב שילה נרד שמאלה ונגיע אל שכונות נחלת אחים ונחלת ציון הנושקות זו לזו. נעצור מול בית הכנסת המרשים קהילת ארם צובא (של יוצאי סוריה) ע”ש עדס. פנימו של בית כנסת זה מפואר במיוחד, אולם הנגישות אליו קשה. מרחוב שילה פינת ביכ”נ עדס, נפנה ימינה ונלך לאורכו של רחוב באר שבע בצידו הימני, שכן בצדו האחר מדרגות רבות. בצדו השני של הרחוב ביכ”נ נוסף ליוצאי סוריה, בטש. נמשיך הלאה ונעבור סמוך לפנינה דקורטיבית: גינה מקסימה ומעוצבת החוצה את הרחוב במרכזו. עליה במדרגה אחת תאפשר לנו הנאה מפינת חמד זו. מעט הלאה, מול מספר מדרגות העולות ל”גינונת” נוספת- ישנה פניה ימינה. נפנה בה, ומקץ מספר מטרים תתעקל הסמטה ימינה (מזרחה). אל רחוב לכיש. נמשיך עד למפגש עם רחוב גבע. נפנה שמאלה, וכעבור מטרים ספורים Rשמאלה פעם נוספת, ואז ימינה אל סמטה ארוכה ונאה: רחוב עובדיה סומך. למרות שניכנס בה על מנת לשוב לאחור, הרי ש”שווה” לנוע לאורכה עד בית הכנסת הפרסי הנאה בית יצחק (נבנה ב- 4981). מהכניסה לביה”כנ נשוב אל המקום ממנו פנינו שמאלה לראשונה, ומולנו, מעבר למחסומים (עבירים…) נשוב ונפגוש את הכביש (רחוב שילה). נפנה בו שמאלה (צפונה) ומקץ מטרים ספורים נפנה ימינה בסמטה רחבה ללא שם המקבלת עד מהרה, בבית פינתי, את שם הרחוב הבא: זיכרון טוביה (אל דאגה, גם אם אתם כבר מסוחררים מעט, אנו מאד קרובים לנקודת הסיום…) נפנה אל רחוב זה ונמשיך לאורכו עד סופו בקיר ניצב. נפנה ימינה מספר מטרים עד לרחוב עזרא רפאל, ושמאלה עד למפגש עם רחוב אגריפס.
נפנה ימינה אל רחוב כי”ח (ע”ש חברת “כל ישראל חברים” הצרפתית, שם היה בית הספר שניהלה חברת כי”ח עד להקמת מרכז כלל על מקומו) ושם, סמוך ל”מרכז כלל” ימתין לנו הרכב.
תודות לג’ני כי-טוב
ולאתר נגישות ישראל
