רוני שגיא

 הידיים אינן מניחות לי

בתערוכת היחיד של רוני שגיא, “הידיים אינן מניחות לי“, מכלול של עבודות שציירה בשמן על בד במהלך העשורים האחרונים. הבסיס לציורים הנם תצלומים שביימה וצילמה, בהם ידיהן של נשים במצבים שונים, שמעבירות בהנחייתה מסרים המעסיקים ומטרידים אותה כל העת.

שגיא, שחיה ועובדת במושב ביצרון, עוסקת בהתמודדות עם מחלת הטרשת הנפוצה בה חלתה לפני כ-25 שנה, ובחשש המתמיד והחרדה המשתקת מהרגע בו תתחיל לאבד את יכולותיה המוטוריות ולא תוכל עוד לאחוז במכחוליה. לאחר שהצטרפה לאגודה לטרשת נפוצה בישראל, ולמדה ממחקרים עדכניים על התהליך ההתפתחותי של המחלה, היא קבלה את ההחלטה לתעל ולתעד את רגשותיה ופחדיה לכדי יצירה. מאז, היא לומדת ציור במסגרות שונות; בתחילה, אצל המורה חנה נווה ז“ל ולאחר מכן, ועד היום הזה אצל האמן–מורה מאיר נטיף, ברחובות. לנגד עיניה עומדת כל העת דמותה הטראגית של נגנית הצ‘לו הדגולה ג‘קלין דה–פרה, שאיבדה את היכולת לנגן ושילמה מחיר אישי כבד.

המודלים – נשים בלבד – שאותן היא מציירת על–פי תצלומיה המבוימים, נבחרו על ידה מתוך הרגשה שהן מייצגות אותה עצמה, ותוכלנה להעביר בצילום את תחושותיה שלה, תוך הבנה עמוקה של הסיטואציה והזדהות מלאה עם המצב בו היא נמצאת. היא מצלמת הרבה, כמעט ללא סלקציה, ולאחר מכן בוחרת בקפידה מתוך אוסף עצום של צילומים את התנוחות ומחוות הידיים; שמביעות באופן המהימן ביותר את חרדותיה.

שגיא הציגה בעבר במספר תערוכות קבוצתיות ובתערוכות יחיד, אך בתערוכה הנוכחית, שנאצרה על ידי ומוצגת ב“סלון משותף לאמנות” – בחסות ובזיקה לאגודה הישראלית לטרשת נפוצה – הקפדתי לבחור רק את אותן עבודות בהן עוברים המסרים ששגיא ביקשה להעביר. לתחושתי, העבודות שנבחרו לתערוכה מצליחות להעביר לצופה משהו מאותו אותו תהליך נפשי ופיזי ‘משתק‘ איתו מתמודדים על בסיס יומיומי, נפגעי טרשת נפוצה ומחלות נוירולוגיות אחרות, בהם גם האמנית עצמה ומקורביה.

שגיא זכתה בתחרות ציורים שהוצגה ברחבי העולם ע“י הפדרציה העולמית לאגודות טרשת נפוצה ,כמו כן הציורים שלה הוצגו בתערוכה וירטואלית ע“י האגודה לטרשת באמירויות.

אוצרות וטקסט: ד“ר נירה טסלר