מה קורה ב- ECTRIMS בשנת 2016?

ארמן אשגהי, זוכה בפרס החוקר הצעיר של ECTRIMS,
29 בספטמבר 2016

חוקרים ואנשי מקצוע מתחום הרפואה נאספים על מנת לשמוע את העדכונים וממצאי המחקר האחרונים בתחום הטיפול בטרשת נפוצה וניהול המחלה.

חוקרי טרשת נפוצה מכל העולם נאספו בשבוע שעבר בלונדון שבבריטניה במסגרת הכנס השנתי של “הוועדה האירופית לטיפול וחקר טרשת נפוצה” (ECTRIMS). הכנס של ECTRIMS הוא הכנס הבינלאומי הגדול ביותר בנושא הטרשת הנפוצה, והוא מאחד תחת קורת גג אחת מעל 9,000 חוקרים ואנשי מקצוע מתחום הרפואה המגיעים לשמוע את העדכונים וממצאי המחקר האחרונים בתחום הטיפול בטרשת נפוצה וניהול המחלה.

במהלך הכנס צפינו בהתקדמות משמעותית בתחום הטרשת הנפוצה ובמחקרים חדשים על טרשת נפוצה פרוגרסיבית. להלן חלק מהדגשים.

תוצאות חיוביות בנוגע לתרופה דמוית פינגולימוד לאנשים עם טרשת נפוצה פרוגרסיבית משנית
סיפונימוד היא תרופה הדומה לפינגולימוד, אך בעלת השפעה ממוקדת יותר על תאי דם לבנים, ולכן עשויות להיות לה פחות תופעות לוואי בהשוואה לפינגולימוד תוך שמירה על יתרונות דומים.

בניסוי שלב III שנקרא EXPAND (הניסוי הקליני הגדול ביותר שנערך באנשים עם טרשת נפוצה פרוגרסיבית משנית, בהשתתפות 1,651 אנשים מ-31 ארצות) (לודוויג קאפוס ואחרים, תקציר 250), קבלו המשתתפים פלצבו או טבלית סיפונימוד אחת ליום. תוצאות נוספות מהניסוי הוצגו ב- ECTRIMS והצביעו על כך שלאחר 3 ו-6 חודשים, חוו אנשים עם טרשת נפוצה שקבלו סיפונימוד התקדמות איטית יותר של המחלה, כפי שנמדדה ב”סולם סטטוס מוגבלות מורחב” (EDSS). נוברטיס, יצרנית התרופה סיפונימוד, תגיש בקשה לאישור רגולטורי על מנת להכליל אותה באופן פורמלי כטיפול בטרשת נפוצה פרוגרסיבית משנית. תוצאות המחקר הועברו לפרסום, ואנו נדווח על הפרטים מיד עם פרסומן. תוכלו

לקרוא חומר נוסף על ניסוי זה באתר האיגוד הבינלאומי לטרשת נפוצה פרוגרסיבית.

תוצאות שליליות בנוגע לפלוקסטין בטיפול בטרשת נפוצה פרוגרסיבית

המחקר Fluox-PMS הוא מחקר שהתפרש על פני מספר מיקומים בבלגיה והולנד (מליסה קמברון ואחרים, תקציר 253). פלוקסטין משמשת בעיקר לטיפול בדיכאון, אך היא עשויה להיות שימושית בהגנה מפני תמותת תאי מוח (התנוונות). במחקר זה שאלו החוקרים האם פלוקסטין עשויה להאט את התקדמותה של טרשת נפוצה. הניסוי כלל אנשים עם טרשת נפוצה פרוגרסיבית ראשונית ועם טרשת נפוצה פרוגרסיבית משנית. המשתתפים חולקו לשתי קבוצות: פלצבו (68 משתתפים)
ופלוקסטין (69 משתתפים).

לאחר 108 שבועות, לא היה הבדל משמעותי בין שתי הקבוצות מבחינת קצב התקדמות המחלה.
לכן, המחקר לא הצביע על שיפור משמעותי באנשים עם טרשת נפוצה פרוגרסיבית שנטלו פלוקסטין. על אף שהמחקר הצביע על מגמה של הפחתה בהתקדמות המוגבלות, יש צורך בניסוי גדול יותר וארוך יותר על מנת להראות אם המגמה משמעותית מבחינה סטטיסטית.

MS-SMART: דיווחים על שלב הגיוס

הוצגו שלושה תקצירי מחקר, שדיווחו על שלב הגיוס של ניסוי מבטיח בשם MS-SMART העוסק בתרופות המיועדות לאנשים עם טרשת נפוצה פרוגרסיבית משנית (פיטר קוניק, תקציר P1203). ראשי התיבות MS-SMART פירושם “טרשת נפוצה – ניסוי משני רנדומלי עם מספר זרועות”. ניסוי זה, העוסק בטרשת נפוצה פרוגרסיבית משנית, בוחן 3 תרופות בו זמנית:
•    אמילוריד – המאושרת לטיפול במחלת לב
•    פלוקסטין – המאושרת לטיפול בדיכאון
•    רילוזול – המאושרת לטיפול במחלת נוירון מוטורי (MND)

מדובר במחקר שעדיין לא הסתיים, והוא מתקיים ב-13 אתרים שונים ברחבי בריטניה. 440 משתתפים עם טרשת נפוצה פרוגרסיבית משנית הולכת ומחמירה גויסו לארבע קבוצות: (1) פלצבו (2) רילוזול (3) פלוקסטין (4) אמילוריד. החוקרים מתכננים לעקוב אחר המשתתפים במשך 96 שבועות ולבחון את השפעותיה של כל תרופה על פי תוצאות קליניות, מוגבלות ו-MRI. אנו ממתינים בציפייה לתוצאות שיוצגו בשנים הקרובות.

חומצה ליפואית: האם היא מועילה לאנשים עם טרשת נפוצה פרוגרסיבית משנית?

חומצה ליפואית היא טבליה בעלת השפעה נוגדת חמצון. במחקר מפורטלנד, אורגון שבארה”ב, ערכו החוקרים ניסוי קליני עם 54 משתתפים הסובלים מטרשת נפוצה פרוגרסיבית משנית (רבקה ספיין, תקציר 222). המשתתפים חולקו לשתי קבוצות: פלצבו וחומצה ליפואית. תוצאות הניסוי לאחר 96 שבועות של מעקב הראו כי הקבוצה שקבלה טיפול בחומצה ליפואית חוותה קצב נמוך יותר של התכווצות המוח. עם זאת, לא הייתה לטיפול השפעה משמעותית מבחינת המוגבלות ומבחינת מדדים קליניים באנשים שטופלו. כותבי המחקר הדגישו את הצורך בניסויים עם משתתפים רבים יותר על מנת להוכיח את יעילותה של החומצה הליפואית.

ניסוי ORATORIO: מידע חדש ומבטיח בנוגע לאוקרליזומאב, טיפול באנשים עם טרשת נפוצה פרוגרסיבית ראשונית

בשנה שעברה נצפו תוצאות חיוביות בנוגע לתרופה אוקרליזומאב בהקשר לאנשים עם טרשת נפוצה פרוגרסיבית ראשונית (ניסוי ORATORIO). מדובר בניסוי שנערך במספר אתרים ובמספר ארצות. השנה הציגו כמה קבוצות נתונים חדשים בנוגע לניסוי מרחבי העולם (ג’רום דה-סיז ואחרים, פוסטר 720, גאבין ג’ובנוני ואחרים, פוסטר 746, ג’רי וולינסקי ואחרים, פוסטר 1278, ג’רום דה-סיז ואחרים, פוסטר 1279). בנוגע לטיפול באוקרליזומאב נצפו תוצאות חיוביות עקביות בהקשר להליכה ולהאטת קצב התקדמות המוגבלות. המאורע השלילי הנפוץ ביותר היה תגובה במקום האינפוזיה.

גורמי סיכון לטרשת נפוצה: עישון, ויטמין D והשמנת יתר

בחלק מן האנשים הסובלים מטרשת נפוצה, המחלה מתחילה מבלי למלא אחר כל הקריטריונים לטרשת נפוצה (תסמין מבודד מבחינה קלינית). אנשים עם תסמין מבודד מבחינה קלינית עלולים לפתח (או לא לפתח) טרשת נפוצה עם הזמן. הגורמים העלולים לגרום למעבר מתסמין מבודד מבחינה קלינית לטרשת נפוצה מעניינים ביותר, אם ניתן לשנות אותם ולצמצם את שיעור המעבר לטרשת נפוצה.

חוקרים מהמרכז לטרשת נפוצה בברצלונה (CEMCAT) דיווחו על ממצאיהם בנוגע לקשר בין ויטמין D ועישון בזמן אבחונו של התסמין המבודד מבחינה קלינית, לבין הסיכון לפתח טרשת נפוצה והתקדמות של המוגבלות במשתתפים שנערך אחריהם מעקב לאורך שנים רבות (מריה איזבל זולואגה ואחרים, תקציר 252).

החוקרים בדקו את רמותיו של ויטמין D ב-503 אנשים עם תסמין מבודד מבחינה קלינית. הם גם בדקו מדד בדם הקשור לעישון (קוטינין) ב-464 אנשים עם תסמין מבודד מבחינה קלינית. המחקר החל ב-1995 ועקב אחר המשתתפים לאורך 8 שנים בממוצע (עד 15 שנה). החוקרים לא מצאו כל הגברה משמעותית במעבר לטרשת נפוצה אצל אנשים עם ויטמין D נמוך ואצל מעשנים. עם זאת, נמצא קשר משמעותי הן בין רמות נמוכות של ויטמין D והן בין עישון סיגריות לבין התפתחות של מוגבלות רבה יותר במשתתפי המחקר. לכן, שני גורמי הסיכון הללו, אם יעברו שינוי, יוכלו להאט את התקדמות המוגבלות באנשים עם תסמין מבודד מבחינה קלינית.

אנשים עם טרשת נפוצה התקפית הפוגתית מטופלים לעתים קרובות בהזרקת אינטרפרונים. מחקר מהמרכז לטרשת נפוצה בדנמרק (פיטרסון ואחרים, ריגוספיטלט, אוניברסיטת קופנהאגן, דנמרק, תקציר 178), שכלל 1,145 אנשים עם טרשת נפוצה התקפית הפוגתית, הצביע על כך שלעישון ישנן השפעות משמעותיות על התגובה לטיפול באינטרפרון. החוקרים הבחינו כי לאנשים עם טרשת נפוצה שעישנו יותר, היה סיכוי נמוך יותר להגיב לטיפול באינטרפרון.

במחקר אחא מאוניברסיטת קליפורניה שבברקלי ובסן פרנציסקו (פוסטר 454), שאלו ליסה ברסלוס ועמיתיה האם לאינדקס מאסת הגוף (מדד המגדיר טווחי משקל תקינים) ישנה השפעה כלשהי על הסיכון לפתח טרשת נפוצה. החוקרים בחנו אוכלוסייה עצומת ממדים שכללה אנשים עם טרשת נפוצה ומתנדבים בריאים מארה”ב ומשבדיה (כמעט 20,000). הם גילו קשר סיבתי בין עלייה בלתי תקינה במשקל (באנשים שמנים או בעלי משקל יתר) לבין הסיכון לטרשת נפוצה. כותבי המחקר הסיקו כי הדבר עשוי לנבוע מהשפעת ההשמנה על מערכת החיסון.

השוואה של אלמטוזומב, נטליזומב ופינגולימוד

דיווח מהמרכז לחקר טרשת נפוצה באוסטרליה:

עניין רב הובע במצגת של ד”ר תומס קלינסיק ועמיתיו שערכו ניתוח רחב היקף שהשווה בין נתוניהם הקליניים של אנשים שקבלו אלמטוזומב, נטליזומב ופינגולימוד, תוך שימוש בנתונים הבינלאומיים הנרחבים שנאספו במאגר הנתונים MSBase. התוצאות עשויות להצביע על כך שנטליזומב ואלמטוזומב מצליחות לדכא התקפים. נראה כי אלמטוזומב ונטליזומב דומות ביכולתן לדכא התקפים והתקדמות של המוגבלות, ונטליזומב הפגינה לעתים קרובות שיפור מוקדם ברמות המוגבלות. כמובן, השפעות אלה מייצגות את ההשפעה הכוללת על פני אוכלוסייה גדולה, והן עשויות להיות שונות מאד אצל כל אדם ספציפי. בנוסף יש לבסס החלטות הנוגעות לטיפול על גורמים אחרים לרבות מצב בריאותי כללי, תכנון המשפחה וגורמים אחרים הקשורים לעבודתו ולחייו של כל מטופל.

לפרטים נוספים: לחץ כאן