לאה פיק
לאה פיק
שמי לאה פיק בת 67. מנתניה. נשואה +2 ילדים ו4 נכדים
אני מאובחנת כחולת טרשת נפוצה משנת 1983.
עסקתי בהוראה כ 25 שנה. במשך כל השנים שעבדתי, למרות שהייתי בהתקפים לא וותרתי והמשכתי לעבוד. פרשתי מהעבודה לאחר 25 שנות עבודה. והמשכתי במשך שנים ללמד במכללה קורסי הכשרה לנשים.
במשך כל השנים טופלתי בכל התרופות שהיו קיימות בשוק שלצערי לא התאימו. כיום אני מטופלת בתרופה שכפי הנראה כן מתאימה לי.
ההתקפים התבטאו בפזילה, ראיה כפולה, ורטיגו, צליעה, אבדן ראיה, אבדן תחושה בגפיים, נימול בכל הגוף לאות כבדות ועייפות.
בהתקף האחרון איבדתי את הראייה בעין ימין.
למרות מחלתי וכושר הניידות שנפגע, לקח לי כ-20 שנה לקבל קצבת ניידות מביטוח לאומי, וזאת רק בזכותו של בעלי ששכנע את הוועדה שטרשת היא מחלה התקפית, שלא ניתן לחזות מתי יגיעו ההתקפים בבוקר אני יכולה להיות “בריאה” ללכת לישון ולהתעורר עם התקף קשה. יאמר לזכותו של הרופא בוועדה שהבין עניין וקבלתי את קצבת הניידות.
בגיל 62 התחלתי לקבל קצבת זיקנה, וכמובן לפי חוקי ביטוח לאומי קצבת הנכות נשללה ממני מיד.
המחוקקים קבען שאדם נכה שמקבל קצבת זקנה וזאת לאחר ששילם כל חייו בטוח לאומי, לפתע “מבריא” ואינו זכאי לכפל קצבאות. קצבת הנכות נשללת ממנו.
סביבה תומכת מאד חשובה לכל אדם אשר מאובחן בכל מחלה שהיא.
בעלי וכל בני משפחתי הם התמיכה האיתנה שיש לי.
למרות כל הקשיים אני עדיין עובדת, פעילה מתעמלת ומתנדבת ומשתדלת להיות תמיד בשמחה.
ברצוני לציין את התרומה הגדולה של האגודה בראשות הגברת ג’נין וצוות העובדים שעושים לילות כימים בארגון ימי עיון כנסים קייטנות ונופש, פניות לרשויות והעיקר למוסד לבטוח לאומי וההצלחה הגדולה באישור הטפסים לוועדות הנכות בביטוח הלאומי.
