הוא עשוי כולו מעצבים, שדרכם עוברים המסרים הלוך ושוב, מהמוח לגוף ומהגוף למוח.

חוט השדרה והמוח יחדיו נקראים מערכת העצבים המרכזית.

גוף האדם מלא כולו בעצבים.

הם דומים לכבישים ולרחובות, שעוזרים להוביל פקודות מהמוח אל השרירים: זוז!

לדוגמה, אם אמא רוצה לקחת עיפרון. מה קורה?

המוח שלה שולח פקודה לשרירי היד, שירימו את העיפרון ויקרבו אותו אל דף הנייר.

עדיין איננו יודעים מדוע, אבל בגופו של מי שחולה בטרשת, ציפוי המיאלין שעל העצבים במוח או בחוט השדרה (לפעמים בשני המקומות), נפגע. כאשר יש פגיעה בצפוי המיאלין, נוצרות בעיות.

כשאתם נפצעים, לפעמים הפצע מתרפא ולאחר שעובר זמן, כבר לא רואים שהיה פצע במקום.

אבל לפעמים נשארת צלקת. כאשר המיאלין נפגע, נשארת עליו צלקת. לצלקת במיאלין קוראים סקלרוזה, והיא עשויה מחומר קשה יותר. צלקת כזאת עלולה לחסום או להאט הודעות ופקודות שמנסות לעבור בעצבים.

דמיינו לעצמכם, שהודעה שמנסה לעבור בעצב היא כמו מכונית מירוץ שנוסעת במהירות רבה בכביש סלול היטב. הכל בסדר, עד שלפתע המכונית נתקלת במכשול בכביש, ואינה יכולה להמשיך.

אבל אם לא, אופס! העיפרון נופל על הרצפה, או שהיד של אמא רועדת.

ראיתם פעם שזה קורה?