נעם ברקן
הניצחון של טובי: חולת הטרשת סיימה את מרוץ הלילה
לאחר שהפכה את הריצה לדרך חיים והשילה שליש ממשקלה, התגלתה אצל טובי סאו בת ה-39 טרשת נפוצה. אולם הקצינה הנמרצת לא עוצרת לרגע, ואתמול היא רצה 10 קילומטר במרוץ הלילה של תל אביב. סאו ל”ידיעות אחרונות”: “כל מרוץ הוא ניצחון על המחלה”.
נעם ברקן
“כל מרוץ וכל תחרות הם ניצחון קטן שלי על המחלה.” כך אמרה אתמול רב-סרן טובי סאו ,(39) ראש מדור חיילים משתחררים באגף כוח אדם בצה”ל, שהשתתפה אתמול בערב עם חבריה מקבוצת הריצה הצה”לית במרוץ “נייקי.”
היא חיממה את שריריה והתכוננה למרוץ כמו כולם. עם יריית הפתיחה היא זינקה והחלה לרוץ. אלא שלהבדיל מחבריה לקבוצה ומיתר המשתפים במרוץ, סאו סובלת מטרשת נפוצה, מחלה כרונית קשה של מערכת העצבים שעלולה לגרום לניוון שרירים.
“כרעם ביום בהיר”
המחלה התגלתה בגופה של טובי, אם לשלושה ילדים, לפני שנתיים. “כרעם ביום בהיר,” היא מספרת. “יום אחד הרגשתי שידי הימנית לא ממש מבצעת את ההוראות שאני נותנת לה. הרגשתי סוג של נימול, וזה בא לידי ביטוי בעיקר בכתיבה. במקום הכתב הקריא, הנהיר והיפה שלי יצא לי כתב חרטומים. תחילה חשבתי שזה סוג של עומס או שריר תפוס. אבל בוקר אחד, לאחר דיון מאוד גדול, ניסיתי להדפיס את הפרוטוקול שרשמתי וגיליתי שאני לא מצליחה לקרוא את הכתב שלי. אז ממש נבהלתי.”
סאו פנתה לרופא היחידה שבה שירתה והוא שלח אותה לחדר מיון. “בבוקר התייצבתי במיון ובאותו ערב התבקשתי להיכנס לחדרו של הרופא. שם נאמר לי שיש חשד לגידול בגזע המוח. עברתי הרבה מאוד בדיקות וכבר הייתי לפני ביצוע ביופסיה וניתוח ראש. אבל כעבור עשרה ימים אמרו לי שכנראה מדובר בטרשת נפוצה.”
למרות האבחנה הקשה, טובי נשמה לרווחה. “אמרתי ‘תודה לאל,’ עכשיו הכל קטן עליי. אני אנצח את הסיפור הזה.” מאז היא חיה בצל המחלה. היא מקבלת זריקה מדי יום ומשתתפת בקבוצת תמיכה לחולים בטרשת נפוצה בבית-החולים בילינסון.
בספורט החלה לעסוק שלוש שנים לפני שהתגלתה בגופה המחלה מכיון שסבלה מעודף משקל. “שקלתי כמעט 100 קילו,” היא מספרת. “הרגשתי שעודף המשקל מפריע לי ופוגם בדימוי העצמי שלי. הייתי בתפקיד פיקודי והפריע לי שאני אומרת לפקודים שלי ‘אחריי,’ ולקראת סוף המסע הם מעודדים אותי כשאני מאחוריהם ובקושי נושמת. הבנתי שאני חייבת לקחת את עצמי בידיים.”
טובי סיגלה אורח חיים בריא, שסייע לה להשיל 35 ק”ג ממשקלה ולחזק את גופה ואת רוחה. מדי יום היא יוצאת בחמש וחצי בבוקר לריצה של שעה עד שעה וחצי שבמהלכה היא גומעת 10–8 קילומטרים. לאחר מכן היא מתקלחת ועולה על מדים. היא בטוחה שאורח החיים הזה מסייע לה להתמודד עם המחלה. “יום שמתחיל בפעילות גופנית לא דומה ליום שמתחיל ללא פעילות גופנית. אני משוכנעת שאורח החיים הזה שומר עליי ביום-יום, ועל אחת כמה וכמה עם המחלה,” היא אומרת.
למרוץ הגיעה טובי עם שמחה גדולה בלב. “הכי חשוב להאמין במי שאת ובמה שאת עושה. כל מרוץ, תחרות ופעילות הם עוד ניצחון קטן שלי על המחלה הזאת, שחיה איתי. ואני חייבת לומר שהיא חיה איתי בשלום כי היא לא מנצחת אותי – אני מנצחת אותה”.
נעם ברקן
