הדרכת סטודנטים לעבודה סוציאלית באגודה הישראלית לטרשת נפוצה בשנת הלימודים 2012-2013

השנה הרחיבה האגודה את תוכנית ההדרכה בתל אביב, בני ברק, ירושלים וחיפה. הכשרת סטודנטים באגודה לטרשת אינה מובנת מאליה, כיוון שלאגודה אין סניפים בארץ, וגם המשרד בתל אביב הוא קטן ומצומצם מבחינת עובדים מקצועיים. לכן, נדרשה האגודה למשא ומתן מורכב ולהשקעה מיוחדת כדי לספק תוכניות מקצועיות נרחבות העונות על צורכי ההכשרה וההדרכה לסטודנטים, בשנים השונות ללימודי עבודה סוציאלית. מדריכי הסטודנטים הינם עובדים סוציאליים שעברו קורס להדרכה באוניברסיטאות, ורובם עובדים באגודה כמנחי קבוצות ומכירים את האוכלוסייה ואפיוניה. מלבד ההדרכה המקצועית והמסורה שניתנה, אנו באגודה הכנו תוכניות לימי אוריינטציה ולימוד אשר סיפקו מגוון דיונים בנושאים מעולם התוכן של אנשים החולים במחלת הטרשת הנפוצה ובני משפחותיהם. דאגנו להפגיש את הסטודנטים עם קבוצת עמית-יועץ הפועלת באגודה, ועם אחיות מחברות התרופות הנפגשות באופן סדיר עם האנשים החולים. הסטודנטים אף צפו בפעילות קבוצתית, עבדו במרפאות הטרשת הנפוצה, הגיעו לימי עיון של האגודה ועוד. אנו שוקדים על הרחבת התוכניות כל שנה ויוצרים תוכנית מקצועית העומדת בסטנדרטים גבוהים. כך אנו מתכוונים להמשיך, להעמיק ולהרחיב את הכשרת הסטודנטים לעבודה סוציאלית באגודה. ההשקעה רבה והרווחים רבים אף הם. האגודה מציעה מפגשים ושיחות פרטניות לאנשים הזקוקים לכך. התגובות שאנו מקבלים, הן מהחולים והן מבני משפחותיהם, חיוביות ביותר ואנו שומעים עד כמה הם מרוצים וחשים שקבלו עזרה ותמיכה. הסטודנטים שעשו ועושים את ההכשרה המעשית במסגרת האגודה הם השגרירים שלנו המבינים ויודעים מה עושה האגודה כדי לעזור לחולים בטרשת נפוצה. הם יודעים מה פשר המחלה וידעו איך להתמודד איתה כאשר יתקלו בה בעתיד. הדרכת סטודנטים הוא נושא שקיים באגודה שלוש שנים, גדל משנה לשנה וקוצר הצלחות. כך נמשיך למען שיפור איכות חיי האנשים החולים בטרשת ובני משפחותיהם.

הדרכת סטודנטים – 2013 אסנת שיזף

++++++++++++++++++++++++++++++

יום עיון לסטודנטים – יום חמישי, 9.5.13 במשרדי האגודה בתל אביב

11:00-11:15 – פתיחה, תוכנית היום, ציפיות.

11:15-13:00 – פגישה עם נציגי ‘עמית-יועץ’ . בפגישה :
על עבודת עמית-יועץ, עקרונות הפעילות, דוגמאות לפעילות הנעשית, שאלות ותשובות.

13:00-13:30 – הפסקה+ ארוחת צהריים .

13:30-14:45 – פגישה עם נציגות חברת תרופות, על עבודתן, דוגמאות ומקרים.

14:45-15:00 – סיכום היום.

אסנת שיזף, עו”ס
ג’נין ווסברג, מנהלת שירות לחולים
באגודה התקיימו בשנת הלימודים 2012/13 – 3 ימי עיון לסטודנטים מאוניברסיטת ירושלים, חיפה, תל אביב, מכללת מבח”ר.

++++++++++++++++++++++++++++++

סיכום בייניים עבודת הסטודנטים – חיפה (אפריל 2013)

החל מחודש אוקטובר השנה שולבו שני סטודנטים מהחוג לעבודה סוציאלית בחיפה. הסטודנטים יושבים בעמותת קשר הממוקמת במגדל הנביאים בחיפה – מקום נגיש, הן מבחינת תחבורה ציבורית, והן מבחינת נגישות בתוך המבנה. בחדרי העמותה הסטודנטים פוגשים את המטופלים ושם גם מתקיימות ההדרכות.

עבודה פרטנית:

לשני הסטודנטים יחד היו 7 מטופלים, מתוכם 6 אינטנסיביים. השיחות מתקיימות, כאמור, בעמותה פרט לשני מטופלים אשר אינם מצליחים להגיע עד לעמותה ולכן השיחות מתקיימות בביתם. בשיחות עולים נושאים רבים ומגוונים, החל מהתמודדות עם המחלה והאובדן המגיעים בעקבותיה ועד יחסים בתוך המשפחה. עיקר העבודה של הסטודנטים מול המטופלים היא באמצעות שיחות שבועיות וביקורי בית. אך ישנו דגש רב על ראיה משפחתית ומערכתית של המטופל על ידי הסטודנט. שני הסטודנטים יצרו קשרים משמעותיים מאוד עם המטופלים ובמהלך השיחות נעשית עבודה משמעותית מאוד וניכרת התקדמות משמעותית אצל חלקם.

פרויקט קהילתי: הוצאת חוברת מידע עבור החולים ובני משפחותיהם.

שני הסטודנטים החלו את הפרויקט הקהילתי. הפרויקט יכלול הוצאת חוברת מידע עבור החולים ובני משפחותיהם. במהלך איסוף המידע עבור החוברת יפגשו הסטודנטים עם גורמים שונים בקהילה וזאת משני טעמים. א: כדי להכיר מקרוב את השירותים, ב: לספר על מחלת הטרשת. איסוף המידע ופגישות ההכרות יערכו יחד עם חולים אשר ייקחו חלק בהוצאת החוברת. המטרה הסופית של החוברת היא מעורבות של החולים עצמם, יצירת חוברת בה מצויים לא רק מספרי טלפון אלא גם אנשי קשר המכירים את המחלה ואופייה ויכולים לתת מענה מותאם יותר עבור ציבור חולי הטרשת ובני משפחתם.

קשר עם האגודה:

בתחילת השנה נערכה פגישת הכרות עם הסטודנטים במשרדי האגודה בתל אביב. במהלך המפגש סופר לסטודנטים על מחלת הטרשת הנפוצה ועל פעילות האגודה. בהמשך הגיעו אחיות מטעם חברות התרופות המלוות את החולים ביום יום והביאו תיאורי מקרה מהשטח. סוכם כי יום נוסף יתקיים באגודה בחודש מאי. הסטודנטים שולחים בכל סוף חודש סיכום על עבודתם עם המטופלים באותו החודש.

תכוניות להמשך השנה:

• המשך פגישות עם המטופלים עד לסיום שנה.
• סיום הפרויקט הקהילתי.
• עריכת תצפית על קבוצת תמיכה.
• קבלת מטופלים נוספים לטיפול קצר מועד.
• פגישת אמצע שנה במשרדי האגודה בתל אביב ופגישת סיום בסוף יוני.

מיקה נשיא-שלם
עובדת סוציאלית

++++++++++++++++++++++++++++++

סטודנטית לעבודה סוציאלית במכללת מבח”ר ( שלוחה של אוניברסיטת חיפה) מקבלת הכשרה בשנת 2013 באגודה הישראלית לטרשת נפוצה..

לכבוד
ג’נין מנהלת שירות לחולים, האגודה לטרשת נפוצה
עו”ס יונית

השלום והברכה ידידות נפלאות!

ברצוני לתאר בפניכן:
כרעים אהובים
ישבנו בצוותא-
כל יום חמישי בשבוע
ושוחחנו מלב אל לב
דליתי ממעיין, עו”ס, כבמעיין
תבונות ותובנות ייחודיות
לחיי המעשה
בחוכמתה המרובה
וטוב לבה
אין מילים לתאר את הערכתי אליה
ואלפי תודות לכם ששלחתם אותה אלי

בברכה ותודה

רונית קלרק

מעיין סולימאן

 

 

++++++++++++++++++++++++++++++

 

שם הסטודנטיות :
הדרה גרוס, שירה כהן, עדי עזר

מוסד הלימודים:
האוניברסיטה העברית ירושלים

הדרכה ופגישות:
2 שעות שבועיות שהועברו על ידי ד”ר שבתאי לויט, בהדרכות עסקנו בתכנים הקשורים לטרשת נפוצה, התמודדויות עם המחלה והתמודדות הסטודנטיות עם המפגש ביניהן לבין האנשים איתם נפגשו. הפגישות התקיימו אחת לשבוע במהלך כל השנה, 2 שעות שבועיות בכל מפגש, כל סטודנטית נפגשה עם פונה אחד. במהלך השנה הצטרפו הסטודנטיות מספר פעמים לקבוצת התמיכה על מנת להבין טוב יותר מה עובר על האנשים איתם נפגשו, מה מעסיק אותם בהקשר של המחלה שבה לקו וכיצד היא משפיעה על חייהם.

נקודת המבט של הסטודנטיות
למדנו רבות על אוכלוסיה מסוימת החווה דברים מורכבים, ההנחיה עזרה לנו להבין אותם ואת עצמנו טוב יותר ובכללי ההתנסות כולה מהווה חוויה משמעותית עבורנו כעובדות סוציאליות לעתיד. ההדרכה עזרה לנו לעכל, להתפתח וללמוד מן התהליך שעברנו.

נקודת המבט של הפונים
ניתן לומר כי הפונים מרוצים מהפגישות שנערכו במהלך השנה, רובם התעניין בפגישות מסוג זה גם בשנה הבאה והעיד כי הן תרמו לו ויחסרו לו. הפונים הרוויחו כתף תומכת ואוזן קשבת, מישהי שנמצאת שם עבורם ואיתה הם יכולים לדבר או להפיג את הבדידות שנוצרת לעיתים קרובות מאחר וניידותם נפגעת.

העבודה עם האגודה הישראלית לטרשת נפוצה (ע”ר)
חשוב לציין כי האגודה הייתה מעורבת במהלך כל השנה והתהליך. בתחילת השנה הוזמנו לכנס אשר עזר לנו להבין יותר טוב אספקטים שונים והיווה בסיס לפגישות בהמשך. קבוצות התמיכה מעורבות במהלך, הן חשובות ומלמדות ויש להודות על האופציה שניתנה לנו להיות חלק מהן. במהלך השנה נסענו ליום השתלמות באגודה, שם הוסבר לנו על מספר מקרים של אנשים שחלו במחלת הטרשת וההתמודדויות שלהם. קיבלנו חומרי הסברה ודיברנו עם העובדת הסוציאלית של האגודה. לסיכום ניתן לומר כי מערכת התמיכה שהאגודה מציעה ונותנת לסטודנטים בשילוב ההדרכה הטובה שקיבלנו הפכו את הפגישות למשמעותיות ביותר הן עבורנו כסטודנטיות הן עבור הפונים אשר לרוב צמאים לקשר וחברה.

על החתום,
עדי עזר, הדרה גרוס ושירה כהן.

++++++++++++++++++++++++++++++

דו”ח שנתי לחברי הוועד רשם העמותות ולעלון האגודה- סטודנטית שנה א’ אוניברסיטת ת”א

כחלק מלימודי התואר הראשון בעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב, אנו נדרשים בסמסטר השני של השנה הראשונה לעבור הכשרה מעשית בארגונים, שירותים, עמותות ומשרדי רווחה. אני שובצתי להכשרה ב”אגודה הישראלית לטרשת נפוצה בישראל”. לפיכך, נכחתי באופן קבוע באגודה בימי שלישי משעות הבוקר ועד שעות הצהריים. באופן כללי האוניברסיטה דורשת מכל סטודנט לממש קשר טיפולי עם פונה. בתהליך הזה הוצמדתי למדריכה מטעם האגודה, טל שפט- ברון אשר ליוותה אותי לאורך הסמסטר במקום השירות. מדי שבוע ערכנו פגישה משותפת (סה”כ 14 שעות) של כל הסטודנטים מאוניברסיטת תל אביב עם טל המדריכה, ולאחר מכן פגישה בת שעה של הדרכה אישית (סה”כ שעות 14). הנושאים שעלו בהדרכה היו מקבילים לנושאים שדוברו בכיתת הלימוד באוניברסיטה. הנושאים כללו: יחסי עזרה מטפל ומטופל, תקשורת בינאישית מילולית ובלתי מילולית, דעות קדומות וסטריאוטיפים, קבלה ואמפטיה, מיצוי זכויות, תיווך וסנגור, התמודדות עם מצבים מקשים בטיפול, וערכים ואתיקה בהקשר המקצועי. בנוסף לנושאים הללו למדתי בשעות ההדרכה את מבנה האגודה, והתמקדתי בהכרת המחלה בצורה מרבית וזאת בכדי לתת מענה טוב יותר לפונים במהלך הקשר הטיפולי. במהלך ההכשרה עבדתי על קשר טיפולי אחד, וקיימתי שני ביקורי בית אצל נשים שאולי יזדקקו לסוג של שירות פרטני כזה על ידי סטודנטים בעתיד. בפגישת הסיכום עם המטופלת לגבי הציפיות והמטרות של הטיפול, אמרה כי המטופלת הייתה שבעת רצון וסיפרה על הכוחות המחודשים שרכשה בתהליך. היא הוסיפה כי הטיפול הפרטני היה מעבר לציפיותיה והיא היתה שמחה מאוד שנטלה בו חלק. כחלק מהיותנו סטודנטים של אוניברסיטת תל אביב, היה עלינו להיות בזמן ההכשרה המעשית להיות חלק מהשירות (פעילים באופן קהילתי), הכוונה משולבים עד כמה שניתן בקהילת השירות. ועל כן שילוב זה כלל את הכרתה של מחלת הטרשת (תסמינים, למה היא גורמת, סוגי התרופות ועוד), להיות נוכחים בפגישות של חברות התרופות, להיות שותפים למפגש של קבוצת התמיכה ולהיות נוכחים ביום העיון השנתי של האגודה. בנימה אישית, למקום ההכשרה המעשית, האגודה לטרשת נפוצה יתרונות רבים הכוללים: סגנון טיפול פרטני, המייחד את שירותי האגודה הניתנים על ידי סטודנטים, טיפולים מהם למדתי רבות ורכשתי ניסיון רב. יתרון נוסף, הוא ההשתלבות בשירותי האגודה על כל צדדיה, מה שהקנה לי ביטחון רב בתור סטודנטית הנמצאת בשנה ראשונה.

גלית חכם- סטודנטית שנה ראשונה
אוניברסיטת תל אביב

++++++++++++++++++++++++++++++

דו”ח שנתי לחברי הוועד רשם העמותות ולעלון האגודה סטודנט שנה א’ אוניברסיטת תל אביב

שלום רב, שמי ניצן, בן 25, לומד לתואר ראשון בעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב. כחלק מלימודי התואר הסטודנטים עוברים תהליך הכשרה מעשית המתחיל כבר בשנה הראשונה ללימודים, אשר מקנה להם את הכלים המעשיים הנדרשים לעובד סוציאלי בעבדותו בשטח. ההכשרה המעשית בסמסטר הנוכחי כללה יום אחד בשבוע החל משעות הבוקר ועד לקראת שעות אחה”צ. ביום מרוכז זה הגעתי לאגודה לטרשת נפוצה על מנת לקיים פגישות אישיות עם 2 מטופלים למשך שעה, כאשר עם כל מטופל נפגשתי 8 מפגשים. פונה אחד הינו חולה טרשת והפונה השנייה הינה אשתו של חולה. כמו כן חלק מהיום הוקדש לקבלת הדרכה ממדריכתי באגודה, טל שפט ברון, בנוגע לאותם מפגשים טיפוליים. הדרכה זו קידמה אותי לאין שיעור. בין השאר היא הקנתה לי את הבסיס להבנת התהליך הטיפולי, עזרה לי למצות את יכולתי כמטפל ואף עזרה לי להבין את עצמי.

עם סוף תהליך ההכשרה שלי באגודה, אני יכול להגיד שאני יכול רק לקוות שמקומות ההכשרה הבאים שלי יהיו מקצועיים ותומכים כמו האגודה הישראלית לטרשת נפוצה (ע”ר). כמובן שמי שאחראי לתמיכה זו הוא צוות האגודה בשלמותו, ומנהלת שירות לחולים האגודה בראשו, ג’נין ווסברג. האגודה הזמינה את הסטודנטים לימי העיון הנוגעים למחלה, דבר אשר אפשר לי להכיר אישית חולים נוספים ולשמוע על המחלה מאנשי מקצוע בתחום. בנוסף, האגודה המשיכה להכיר לנו הסטודנטים את הפן הרפואי מקצועי של המחלה ביום הכרות מאורגן עם ד”ר קרני בבית החולים איכילוב, יום אשר הוסיף מאד להבנתי הכוללת של המחלה. כמו כן האגודה אפשרה לי להיות במפגש קבוצתי של חולים בבית החולים בלינסון בפתח תיקווה, דבר היה חוויה מאד מעניינת עבורי. זו הייתה התנסותי הראשונה בקבוצה, הן כצופה והן כמשתתף , והדבר השאיר עלי רושם ורצון להמשיך להגיע לקבוצות מסוג תומך זה. לבסוף יש לציין שאגודה ארגנה לסטודנטים 2 מפגשים עם חברות תרופות אשר הגיעו לאגודה לספר על מטופליהם החולים בטרשת. ניכר היה ההבדל בשפה המקצועית בה השתמשו האחיות בכדי לתאר את מטופליהם, שפה בה הודגשו לא פעם הבעיות יותר מאשר היכולות, לבין שהשפה המקצועית אותה אני לומד באוניברסיטה ובהדרכה, הממוקדת הרבה יותר על התמקדות בכוחותיהן ויכולותיהם של הלקוחות מאשר קשייהם.

לסיום, אוכל רק להוקיר תודה לצוות ולמטופלי אשר עזרו לי להתקדם בדרכי המקצועית והאישית.

בברכה,
ניצן חי ניצן.

++++++++++++++++++++++++++++++
דוח שנתי מסכם – הדרכת סטודנטים

השנה הדרכתי שני סטודנטים מאוניברסיטת חיפה, החוג לעבודה סוציאלית, תוכנית השלמות לתואר שני. הסטודנטים הגיעו לשני ימי הכשרה, ימי ראשון וחמישי. לשני הסטודנטים יחד היו שבעה מטופלים אחת לשבוע ביום ובשעה קבועים. חלק מהפגישות נערכו במקום מושבם של הסטודנטים ובמקרים בהם החולים לא היו ניידים הפגישות נערכו בביתם. דרישות האוניברסיטה: כל סטודנט נדרש להתנסות בעבודת של עובד סוציאלי בארגון אליו שובץ. ההכשרה כוללת עבודה ישרה עם מטופלים, כלומר, טיפול וליווי על פי הצורך. הכנת פרויקט קהילתי, השתתפות בישיבות צוות וישיבות מקצועיות, הדרכה פרטנית לכל סטודנט ומעקב דוחות שבועי. ההדרכה חולקה לשני חלקים. חלק אחד הוא החלק הפרטני. כל סטודנט הודרך אחת לשבוע למשך שעה וחצי. הדרכה זו הינה הדרכה פרטנית על המקרים שבטיפולו. לקראת כל הדרכה כל סטודנט ממלא דוח על המפגש הטיפולי. הדוחות נכתבים על פי הנחיות האוניברסיטה. ההדרכה מסתמכת על דוחות אלו ועל תכנים שהסטודנטים מביאים. בהדרכה יש מקום להתלבטויות, מחשבות, רגשות ושאלות של הסטודנטים וכן ללמידה.

החלק השני של ההדרכה הוא הדרכה משותפת על הפרויקט הקהילתי של הסטודנטים. הדרכה זו התקיימה בתחילה אחת לשבוע וככל שהפרויקט התקדם על פי הצורך אך לא פחות מאחת לשלושה שבועות.

סיכום ההדרכה: במהלך שנת ההדרכה הסטודנטים טיפלו במגוון מטופלים שכולם חולים בטרשת נפוצה אך כל אחד מהם הגיע עם בעיות נוספות והסיבה המוצהרת לפניה לא תמיד הייתה המחלה. יחד עם זאת חשוב לציין שאצל כל המטופלים המחלה הייתה מרכיב מרכזי בחייהם. הסטודנטים נחשפו למגוון צורות של המחלה כל אחד בשלב אחר. הם למדו על דרכי התמודדות, נפגשו עם הכוחות והקשיים של המטופלים ונקשרו לכל אחד ואחת מהם. הסטודנטים היו פתוחים מאוד בהדרכות ועלו דילמות רבות ומגוונות. להערכתי שנה זו הייתה משמעותית מאוד עבור שני הסטודנטים שהדרכתי הן בפן הלימודי והן בפן האישי. כל אחד מהם התנסה בליווי אישי של מספר מטופלים במהלך שנה אחת, והתהליך לימד אותם רבות על מחלה זו אך גם על התמודדות עם מחלות כרוניות בכלל, על התמודדות עם אבדנים, על התמודדות שלהם כמטפלים וכאנשים עם אדם חולה ועם ייאוש. ניכר כי המטופלים כולם היו שבעי רצון מהטיפול. נוצר קשר טוב בין המטופלים לסטודנטים, הם הגיעו למפגשי הטיפול בהתמדה, במהלך המפגשים הטיפוליים המטופלים גילו פתיחות רבה ונראה כי הם סומכים על הסטודנטים ומשוחחים עימם על נושאים קשים וכואבים מאוד. בסיום השנה המטופלים דיברו על כל ההישגים שהשיגו במהלך השנה ועל העצב שבפרידה. חלקם אף מעוניינים בהמשך טיפול מתוך החוויה החיובית שהייתה להם.

עבודה מול האוניברסיטה: העבודה מול האוניברסיטה הייתה נעימה ומאפשרת. חשתי כי בכל שאלה או בעיה הם היו שם עבורי או עבור הסטודנטים.

ציפיות לשנה הבאה: למרות שבשנה הבאה לא אנחה סטודנטים מטעם האגודה, חשוב לי לומר כי ישנה חשיבות למספר המטופלים המופנים לסטודנטים. מתוך מספר רב של פניות מגיעים לבסוף רק מעטים.

מיקה נשיא שלם

++++++++++++++++++++++++++++++

סיכום שנת פעילות חינוכית באגודה לטרשת נפוצה

אני מדריכה סטודנטים לעבודה סוציאלית מאוניברסיטאות ת”א וחיפה (שלוחת מבח”ר), זו השנה השנייה. הסטודנטים מגיעים לשנת הכשרה מעשית באגודה על מנת ללמוד את רזי המקצוע מהפן הפרטני והקהילתי ולהכיר מקרוב את תחום הטיפול והשיקום במחלת הטרשת.

בתחום הפרטני נפגשו הסטודנטים עם חולים או בני משפחה לשיחה פרטנית בתשעה מידי שבוע. הסטודנטית מאוניברסיטת חיפה ערכה ביקוריי בית והסטודנטים מת”א קיבלו את הפונים במשרדי האגודה. הנושאים העיקריים שעלו מהשיחות עם הפונים היו הצורך העז באוזן קשבת, הצורך לדבר בחופשיות על המחלה והפחד מהלא-נודע. אחרים ביטאו קשיים רגשיים מהזקנה המתקרבת, או מהחמרה פתאומית מהמחלה דווקא בגיל צעיר יחסית. לצד קשרים פרטניים הסטודנטית מאוניברסיטת חיפה -מעיין הנחתה ביחד עם אסנת קבוצת תמיכה מכפר-סבא. מעיין התפתחה רבות ביכולותיה להנחיה בקבוצה ולמדה מהמודל הנפלא של אסנת. גם הסטודנטים מתל-אביב צפו במפגש קבוצתי של קבוצת בילינסון מבוגרים כאשר מנחה הקבוצה- אברהם ערך להם קבלת-פנים מקצועית ואדיבה.

בתחום הקהילתי נוצר השנה שיתוף פעולה ראשון ויחיד מסוגו בין האגודה ובין המרפאה לנוירו-אימונולוגיה בראשות ד”ר קרני בבית חולים “איכילוב”,. במהלך השנה הגיעה מעיין הסטודנטית לשעות הקבלה במרפאה וישבה לצד הרופא בעת בדיקות המעקב. נוכחותה של מעיין כנציגת האגודה וכעו”ס עתידית אפשרה לחולים נזקקים לקבל שיחות פרטניות באופן מיידי בחדר נפרד. בדרך זו מעיין העשירה את תחום הכרותה עם הפן הרפואי במחלת הטרשת ולחולים עצמם ניתן שירות מיידי ומקצועי. גם לסטודנטים מת”א ניתנה ההזדמנות להכיר את ד”ר קרני ועבודת המרפאה, דרך ביקור חד-פעמי במרפאה במהלכו נפגשו אישית עם הרופא ואף נכחו (בהסכמת החולה) בבדיקת מעקב שגרתית.

בנוסף, ארגנה האגודה שני מפגשים עם אחיות, נציגות מטעם חברת תרופות המגיעות לבית החולים. במפגשים אלה סיפרו האחיות על המפגשים עם החולים וההתמודדויות עמן החולים נאלצים להתמודד. המפגש בין הדיסציפלינות השונות, עבודה סוציאלית ורפואה היה מרתק.

שנת ההכשרה הייתה שנה עמוסה בפעילות ויצירתיות מקצועית. הסטודנטים יצרו קשרים מקצועיים טובים וחולים רבים קיבלו מענה שלא ניתן באגודה עד-כה. כמו-כן נוצר שיתוף פעולה עם בית חולים איכילוב אשר יהווה מודל להשתלבות סטודנטים בבתי-חולים נוספים בארץ.

נראה כי הסטודנטים נהנו להגיע לאגודה וחשו תחושות מעורבות ומחויבות. עבורם שנת הכשרה זו הייתה משמעותית ביותר ותרמה לגיבוש זהותם המקצועית ולהכרות עם תחום הבריאות והשיקום.

טל שפט-ברון,
עו”ס ומדריכת סטודנטים

++++++++++++++++++++++++++++++

דו”ח מסכם הכשרה- אוניברסיטת חיפה

סטודנטית בתוכנית להשלמות לתואר שני בעבודה סוציאלית

שם: אולגה סורוקוב-שפירא-

מוסד אקדמי: אוניברסיטת חיפה, הכשרה מעשית במסגרת שנה ראשונה בתוכנית ההשלמות לעבודה סוציאלית. במסגרת ההכשרה כל סטודנט נדרש להתנסות בעבודתו של עו”ס בארגון אליו שובץ. ההכשרה כוללת עבודה עם מטופלים, השתתפות בימי עיון בארגון, הדרכה פרטנית ומעקב דוחות שבועי והדרכה קבוצתית באוניברסיטה.

הדרכה: ההדרכה הפרטנית מתקיימת אחת לשבוע למשך כשעה וחצי, ובמהלכה דנים ומתעמקים בנושאים שעלו בפגישות הטיפוליות, לאור הדו”חות המוגשים למדריכה. מדי שבוע הוגשו למדריכה דו”חות משני סוגים אודות הפגישות: דו”ח תהליכי- דו”ח המשחזר את הפגישה ובו ניתוח ההתנהגות, המחשבות והרגשות של המטופל ומטפל ודו”ח תמציתי- בו מתוארים עיקרי הפגישה על פי שאלות קונקרטיות.

ההדרכה נתנה מרחב לדילמות שעלו בטיפולים ואפשרה תהליך למידה שהתבסס על הארת “נקודות עיוורון”, משוב, תמיכה ועידוד, שיקוף ועצות בונות. נוסף להדרכה הפרטנית התקיימו פגישות צוות משותפות למדריכה ולסטודנטים בנושא הפרויקט הקהילתי, בפגישות אלו התקיים דיון וחשיבה משותפת בנושא קידום הפרויקט. מפגשי ההדרכה התקיימו במהלך השנה כולל חופשת הסמסטר, במקביל התקיימה הדרכה קבוצתית מטעם האוניברסיטה, הדרכה זו אפשרה לדון בתיאורי המקרים השונים שמעלים סטודנטים ממסגרות ההכשרה המגוונות.

מטופלים: במסגרת ההכשרה באגודה הישראלית לטרשת נפוצה, ליוויתי השנה שלושה מטופלים, חברי האגודה, החולים במחלה. חלקם הגיעו לפגישות שהתקיימו במגדל הנביאים ועבור מי שההגעה היוותה קושי ערכתי ביקורי בית קבועים, אחת לשבוע. הפגישות תואמו מראש לימים ושעות קבועות בהתאם לבקשות ומגבלות המטופלים. ההכשרה באגודה חשפה אותי השנה לעולם החולי הכרוני. בזכות מטופלי יצא לי לראות דרכי התמודדות שונות עם הרעה מתמדת במצב הבריאותי וביכולות הגופניות. פגשתי מטופלים אשר מוצאים דרכים מקוריות לצקת משמעות לחייהם, לאתגר את עצמם, להיאחז בחיים ולפשר את איכותם. נחשפתי למטופלים הנבדלים זה מזה בכוחות, במוטיבציות המניעות אותם וכך גם בחולשות. בשלב הראשון, המשימה בהנחיה הייתה למצוא יחדיו את הגישה הנכונה ביותר עבור כל מטופל, אשר תטיב עימו ותעודד צמיחה והעצמה. בשלב זה התבצעה בעצם הלמידה, נדרשה בו הקדשת תשומת לב לכל מטופל, תצפית, ניסוי וטעייה וחשיבה משותפת. מאוחר יותר נבחרו ביחד עם המטופל ובעזרת ההדרכה הנושאים המרכזיים לתהליך הטיפולי.

כל מטופל בחר את הנושא המרכזי והנגיש לו לתקופה זו אך כמובן שבמהלך התהליך צפו ועלו כמעט עם כל אחד נושאים נוספים והקשר שנבנה העמיק ברמת הפתיחות, האמון והאינטימיות שנוצרו. כמובן שסיום התהליכים לא הביא עימו “פתרון לבעיה” במובן הפשוט של המילה, אך בכל קשר התאפשרה התקדמות משמעותית בכמה כיוונים במקביל ואף נראו תוצאות. מטופלי הביאו את הרגשותיהם בנוגע לטיפול בדרכים שונות- חלקם הצליחו לבטא מילולית את משמעות הקשר עבורם וחלקם נתנו ביטוי התנהגותי לתחושות שעלו בהם בעת הפרידה. אני חושבת שהטיפול הפרטני במסגרת הכשרה זו, נתן לכל אחד ממטופלי את ההזדמנות להתנסות בקשר מסוג אחר בו יש קבלה ולגיטימציה למגוון התחושות והרגשות שמעלים חייהם ובעיקר הכרה בחוזקותיהם ובחולשותיהם. מודעות עצמית ולקיחת חלק פעיל בתהליך שמטרתו היא שיפור איכות החיים מעניקה למטופלים תחושות מסוגלות, תיקווה וחיוניות. עבור חלק מהמטופלים הטיפול הפרטני נתן את ההזדמנות הבלעדית לפתוח נושאים פרטיים וכואבים מאוד, נושאים שקשה להיחשף בהם אפילו מול הקרובים אליהם. הטיפול הפרטני יוצר את המרחב הייחודי והאינטימי המאפשר למטופל להיות פגיע וחשוף ועם זאת להרגיש מוגן, בטוח ונטול מסיכות. עבור חלק ממטופלי היה זה חידוש, מצב בלתי מוכר.

הפרויקט הקהילתי:

הפרויקט הקהילתי שלנו הוא למעשה יצירת חוברת המאגדת לתוכה שירותים רלוונטיים מגוונים עבור אוכלוסיית החולים בטרשת נפוצה בצפון הארץ. היות ומרכזי האגודה נמצאים במרכז הארץ נוצר בנו הרושם כי חוברת מידע זו יכולה להוות מעין “סניף וירטואלי” עבור תושבי הצפון. עבור חוברת זו נאסף מידע הרלוונטי לכל תחומי החיים: נושאים רפואיים, מוסדות ממשלתיים, אגודות ועמותות התומכות באוכלוסיה עם מגבלות, אתרים נגישים לנכים ושירותים נוספים בצפון הארץ. תהליך התכנון כלל חשיבה משותפת, הדרכה ומיפוי צרכיהם הספציפיים של חברי האגודה. במהלך התכנון נעזרנו במדריכה, צוות האגודה, צוות עמותת קשר אשר התנסה בתהליך דומה עבור אוכלוסיית היעד שלו וכמו כן יצרנו קשר עם עובדות סוציאליות וצוותים רפואיים במחלקות הנוירולוגיות בבתי חולים בצפון לשם איסוף דעותיהם אודות צורכי אוכלוסיית החולים. אנו מצפים כי התוצר הסופי של חוברת זו יעזור בהנגשת השירותים השונים לאוכלוסיית החולים בטרשת נפוצה בצפון, יפתח בפניהם אפשרויות שהיו חסומות עד עתה ויגרום לשיפור באיכות חייהם.

סיכום:

שנת הכשרה זו חשפה אותי לאוכלוסיית החולים בטרשת נפוצה ובעצם למחלה עצמה. עד להתנסות זו לא יצא לי להכיר את המחלה ואת האוכלוסייה שמתמודדת איתה. ההתמודדות עם מחלה כרונית זו היא עבודה סיזיפית עבור הגוף והנפש בעת ובעונה אחת. האתגרים מולם ניצבים החולים הינם קשים ורציניים וצורות ההתמודדות של החולים הינן מגוונות, מפתיעות וחלקן אף מעוררות השראה. באחת מפגישותיי עם מטופלת היא תיארה לי יום שיגרתי ביותר בחייה, בזכות תיאור זה הבנתי שהפעולות הפשוטות והטריוויאליות ביותר עבורי הן משימות הדורשות מאמץ ותכנון רבים עבור חולה בטרשת נפוצה. החשיפה למחלה גרמה לי באופן אישי להגיע לתובנות אודות כוחות נפשיים של אנשים הגורמים להם להיאחז בחיים ולהמשיך בחיפוש המתמיד אחר משמעותם. כל מטופל שלי הינו עולם ומלואו וכל אחד סיפור חיים סבוך ומלא באתגרים נפילות ועליות. כולי תיקווה שהצלחתי לעזור לפחות במעט לכל אחד מהם. מה שאני יכולה לומר בוודאות הוא שכל אחד מהם השאיר עלי רושם, האיר לי נקודות מזוויות חדשות וגרם לי לחשוב ולהרהר בשאלות לא פשוטות כגון- מה אני הייתי עושה אילו… האם לי היו כוחות כאלו להתמודדות… לא בטוח בכלל… מה שבטוח הוא שאני כמטפלת לעולם לא אצליח לחוות את העולם הזה ולהבינו עד הסוף, עולם בו אף תנועה אינה מובנת מאליה. אני יוצאת מהתנסות זו במסקנה שבתור מטפלת אני תמיד צריכה “להחזיק בראש” את העובדה הזו, שעולמי שונה בבסיסו מעולם מטופלי, החולים בטרשת נפוצה. האגודה הישראלית לטרשת נפוצה (ע”ר) עושה כל מאמץ אפשרי על מנת להקל על אוכלוסיית החולים וזה ניכר ביחס האישי האדיב והחם אותו מקבל כל חבר אגודה. שמחתי לשתף פעולה, להיעזר וללמוד מצוות ותיק, מנוסה ומקצועי זה. החל מתחילת השנה התרשמתי מאוד מכך שאגודה זו מטפלת בדאגה רבה, באמפתיה ובמרץ רב במטופליה. במהלך ההכשרה קיבלתי עזרה, תמיכה והדרכה בכל נושא ועניין שעלה. מעבר לכך הרגשתי שאני זוכה ליחס מקבל ופירגון על מאמצי מצוות האגודה. אני מודה לאגודה על שנת התנסות זו שהייתה מאוד חיובית ומשמעותית בעיניי. אני מרגישה שניתנה לי הזכות לחוות רגעים מרגשים, לעבור תהליכים משמעותיים ולהתמודד עם אתגרים לא פשוטים שתרמו מאוד לתהליך הצמיחה וההתפתחות שלי כמטפלת ואדם.

++++++++++++++++++++++++++++++

דו”ח שנתי- אלי גיידמן

סטודנט בתוכנית להשלמות לתואר שני בעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה

בשנת הלימודים תשע”ג, בעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה שובצתי להכשרה מעשית באגודה הישראלית לטרשת נפוצה. במהלך כל השנה נפגשתי בצורה רציפה עם 4 פונות מהאגודה. תוך כדי ההכשרה השתתפתי בהדרכה פרטנית עם עובדת סוציאלית באגודה ובהדרכה קבוצתית באוניברסיטה. תדירות כל אחת מההדרכות הייתה אחת לשבוע למשך שעה וחצי. כמו כן, על כל אחת מהפגישות הטיפוליות שעשיתי התבקשתי לכתוב דוח מרחיב על הפגישה, תכניה ורגשותיה. ההדרכה נתנה לי מקום בו ניתן להעלות סוגיות ולהתמקצע בכדי לעזור יותר לפונות. בזמן ההדרכה ניתן לי ולפונות הרבה כבוד ומחשבה משותפת על התהליך הטיפולי.

פונות- במהלך השנה נפגשתי עם 4 פונות מהאגודה לפגישות פרטניות. עם חלק מהפונות נפגשתי בביתן ועם חלק במגדל הנביאים בחיפה. הפגישות נערכו אחת לשבוע למשך 50 דקות.

כמות הפגישות השנתית עם כל אחת מהפונות נעה בין 17 ל-25

מאפייני הפונות היו מגוונים. גם מבחינת האישיות וגם מבחינת הניידות. נפגשתי עם פונה אשר מרותקת למיטה ועם פונה אשר חופשיה לחלוטין בהליכה. נפגשתי עם פונות בעלות משפחה תומכת ואוהבת ופונות בעלות משפחה השרויה גם היא בהתמודדות עם המחלה. חלק מהפונות נמצאות בזוגיות וחלקן גרושות, חלק עובדות וחלק כבר לא מסוגלות יותר לעבוד. רק מלראות את השוני בין הפונות ניתן להבין שהמחלה יכולה לפגוע בכולם אך בכל אחת בדרך שונה וכמו כן, כל אחת מתמודדת עם המחלה בדרך שונה. החוויה עם הפונות הייתה מרגשת ומשמעותית ביותר עבורי. ההכשרה התחילה עם השלב הראשון של יצירת קשר והיכרות עם הפונות. נוכחתי לדעת עד כל אחת מהפונות היא מיוחדת ושונה בהתנהלות הטיפול כמו גם בהתנהלות מול המחלה. בשלב זה שמתי לב להתרגשות המשותפת בתחילת הפגישות שלי ושל הפונות, הייתה תחושה של כניסה לתוך חוסר וודאות אך עם זאת מחויבות גדולה לתהליך מתמשך ביחד. כבר מההתחלה למדתי על ההתמודדות הקשה עם המחלה שפוגעת התנהלות בחיי היום יום במגוון תחומים.

אופן הטיפול והמטרות הטיפוליות היו תלויות בעיקר בפונות. ישנה חשיבות רבה לכך שהטיפול יתאים לאדם ולא יוכתב על ידי. בשלב ההתחלתי כל הפונות העלו תכנים הקשורים למערכות היחסים שלהן עם הסביבה הקרובה אליהן. כל אחת בקצב שלה ובאופן שהיא יכולה ומעוניינת לשתף. עם הזמן גילינו ביחד שכמעט כל התכנים המועלים בפגישות מתקשרים בדרך מסוימת למחלה. ישנה השוואה תמידית למצב שהיה לפני פריצת המחלה ורגשות של אובדן על תפקודי גוף או על פעילויות מסוימות שכבר לא ניתן לעשות אותן באותה הצורה. עם התקדמות הפגישות הקשר ביני ובין הפונות התחזק והתהדק. יצרנו ביחד תחושת ביטחון ואמונה באפשרות לשיפור המצב בעזרת הפגישות. היה מעבר מפריקת תסכולים וקשיים לעבודה ומחשבה לעבר שינוי. שינוי המגיע מהפונות עצמן ולמען עצמן ולא על ידי אנשים אחרים. כל אחת מהפונות הייתה עם מוטיבציה שונה לבצע שינויים ותהליכים עם עצמה, אך בסופו של דבר כולן באו לפגישות במטרה להרגיש טוב יותר ביום יום.

התהליך בפגישות הוא מתמשך בצורה תמידית וכל אחת מהפונות חוותה עליות ומורדות מפגישה לפגישה ולעיתים גם בזמן תהליכים אלו קרו גם בתוך פגישה אחת. אני והפונות למדנו לקבל את המורדות כחלק אינטגראלי מהתהליך ולא ככישלון. כמו כן, הייתה חשיבות לכך שהפונות יישמו את ההתקדמות שלהן במהלך הפגישה גם בעצמן מחוץ לסביבה הטיפולית. לקראת סיום הפגישות חווינו ביחד את תהליכי הפרידה. לכולנו היה קושי לסיים את הפגישות מאחר ויצרנו אינטימיות וכנות זו עם זו והיינו שותפות לתהליך משמעותי. רוב הפונות דיווחו על שיפור משמעותי בהרגשה שלהן אך כמובן, זאת רק ההתחלה והבסיס לשיפור אמיתי ומתמשך באיכות חייהן והתמודדות טובה יותר עם המחלה והשלכותיה. חשוב לי בעיקר לציין שהפגישות ביני לפונות הן לא רק של מטפל מול מטופלות אלא בעיקר, שני אנשים העוברים ביחד מסע משותף לעבר שיפור בחיים של הפונה. ללא המחויבות, המוטיבציה, הכנות והפתיחות של הפונות לא היה קורה שום תהליך ולא היה נרקם קשר חזק ובטוח עם הפונות.

פרוייקט קהילתי- יצירת עלון הנותן מידע על שירותים ומוסדות הנותנים מענה לחולי טרשת נפוצה באיזור הצפון. המטרה בפרויקט זה היא ליצור בסיס לאירגון וקהילה רחבים יותר באיזור הצפון מפני שמרכזי האגודה נמצאים במרכז וזה מקשה על רבים מהחולים בצפון להגיע לשם. כמו כן, אין מקום אחד המאחד את כל המידע הנותן מענה לחולים בתושבי הצפון והעלון נותן פיתרון לסוגיה זו. תכנון הפרויקט נעשה בשיתוף פעולה שלנו הסטודנטים ביחד עם המדריכה תוך כדי ליווי והשגחה של האגודה לטרשת נפוצה. יצירת העלון כללה סקירה של המשאבים הקיימים באיזור הצפון הנותנים מענה לחולים, בדיקה של הצרכים של החולים ויצירת קשר עם גורמים בקהילה ובמוסדות בכדי לייסד מערכת יחסים ממושכת בין גורמים אלו לבין האגודה.

סיכום

במסגרת ההכשרה באגודה לטרשת נפוצה למדתי המון על המחלה, על טיפול וחשיבותו וכמו כן למדתי על עצמי מקצועית ואישית. ההכשרה נתנה לי מקום ליצור קשרים משמעותיים עם פונות המבקשות עזרה פרטנית. התייחסתי לכל פגישה ברגישות וכבוד לפונות ולתכנים שהן העלו. ההכשרה באגודה לימדה אותי רבות על אופי המחלה ועל הקשיים והתמודדויות של החולים בה. כבר בפעם הראשונה במשרדי האגודה קיבלנו מידע עשיר ומגוון על המחלה, מידע אשר הכין אותי טוב יותר לפגישות הראשונות עם הפונות. מהפונות למדתי הרבה על העולם הטיפול והחשיבות שלו בפני אנשים הפונים לעזרה במצב כלשהו. למדתי על דרכי ההתמודדויות השונות ועל האומץ שיש להן לשתף ולנסות לשפר את חייהן. המחלה מתאפיינת באיבוד של תפקודים גופניים וראיתי את הקושי הגדול בלאבד משהו בחיים שכבר לא יהיה. אם זה שנת לילה רצופה ואם זה תפקוד של כל הגפיים. חוויתי את הצורך להפיק מהחיים הנוכחיים שקיימים מבלי להתאבל על מה שאיבדתי. את הצורך הזה אני לוקח הלאה למרות הקושי הכמעט בלתי אפשרי לביצוע אבל חיוני כל כך לאיכות החיים.

לסיכום, אני מאושר מהאפשרות שניתנה לי לבצע הכשרה במקום מיוחד כל כך כמו האגודה לטרשת נפוצה.בפגישות עם הפונות חוויתי שלל רגשות ביחד איתן וזכיתי להיות חלק בתהליכים מאוד משמעותיים שהן עושות בחייהן. ההדרכה בנתה וחיזקה אותי רבות בתחום המקצועי ואת החוויה של הפגישות והתהליכים עם הפונות אני אזכור לכל חיי ומקווה שכל שיפור שנעשה יישאר ורק יגרום לעוד שיפורים בעתיד.

++++++++++++++++++++++++++++++

סיכום שנתי לעבודת הכשרה עם סטודנטים מאוניברסיטת ירושלים

כללי

ההדרכה השנה, הייתה בשדה לא מוכר עבורי, שדה הטרשת הנפוצה. תמיכת ראשי האגודה, המנהל שירות לחולים  ועו”ס, יחד עם ד”ר אברהם לוי מנחה קבוצת הבוגרים בירושלים, אפשרו לי ללמוד את התחום ולהדריך בשנה זו. הפעילות בשנה זו נסובה סביב 3 מוקדים:

1. מול העמותה ופעילותה– בתחום הזה, השתתפתי בשני ימי עיון, 4 מפגשים של קבוצת הבוגרים בירושלים בהנחית ד”ר אברהם לוי ומרגלית. בשלושה מהם השתתפו גם הסטודנטים. כתיבת דוחות חודשיים, אשר נשלחו אחת לחודשיים- סה”כ 4 דוחות. כמו כן נפגשתי פעמיים עם אוסנת ופעמיים עם גנין.
2. מול הסטודנטים: התחלתי את השנה עם שני סטודנטים, בהמשך עזבה אחת והצטרפו שתיים חדשות. סה”כ עברנו את משבר האמצע בהצלחה. הסטודנטיות החדשות שהגיעו הצליחו לייצר קשר ותהליך במהלך מחצית השנה שהם פעלו. במהלך השנה האקדמית ניתנו לסטודנטים כעשרים וחמש מפגשי הדרכה, הם נפגשו כארבעים פעם לערך עם 3 מטופלים שונים, והגבתי לכ 40 יומני פגישות אשר נשלחו אלי במיל. כמו כן, לסיום השנה, לקחתי אותם לטיול ג’יפים על חשבוני לאזור מדבר יהודה (תמונות מצורפות)
3. מול האוניברסיטה: נפגשתי פעמיים, עם ד”ר לורן, אחראית תחום ההכשרה בבית הספר לעבודה סוציאלית, פעמיים עם ד”ר ענת אפשטין, אחראית על מעורבות חברתית, ועם רכזת תחום בריאות וחולי, במרכז ההכשרה. כל הפגישות נועדו לקדם הגעת סטודנטים שנה ב, ו – ג אלינו לצורך הכשרה. (סיכום הפגישה עם לורן נשלח במיל השבוע). אפשר לסכם את כל המאמץ הזה בכך שבית הספר לעבודה סוציאלית שוקל בחיוב לעבוד עם האגודה ולראות בה מרכז הכשרה הן בתל אביב והן בירושלים בהינתן הסכמה על תנאים מינימאליים: מקום ומדריך.

אפשר להגיד שלאחר שנה של פעילות, על ידי מדריך, שהוא מחוץ לתחום, ייצרנו מודעות לתחום אצל הסטודנטים. כמו כן, גם החולים איתם הם עבדו, מסרו למרגלית על שביעות רצונם מהמפגשים ועל רצונם בהמשך מפגשים. לכן יש סיכוי סביר שתהיה הענות סטודנטים, שנה א, בשנה הבאה (השנה, כל מי שהזכיר טרשת, גם אם עדיפות אחרונה, ענת הפנתה אלי, כמו גם סטודנטים שרצו לעזוב את מקום ההכשרה הראשוני שאותו בחרו). במידה ונמשיך השנה לקדם את נושא הכשרת סטודנטים שנה ב ו –ג, הרי בתש”ע זה יפעל.

ד”ר שבתאי לויט, עו”ס

++++++++++++++++++++++++++++++

הכשרת סטודנטים לעבודה סוציאלית, באגודה שנת 2012

זוהי השנה השנייה שבאגודה נעשית הכשרה מעשית לסטודנטים לע”ס.

לפני שנה – התקיימה הדרכה לשני סטודנטים מאונ’ חיפה.

אוניברסיטת ת”א
השנה תתקיים הדרכה לסטודנטים מאונ’ תל אביב, ע”י טל ברון-שפט, עו”ס. ההדרכה תינתן במשרדי האגודה הישראלית לטרשת נפוצה (ע”ר) והמטופלים יהיו מאזור המרכז.

האוניברסיטה העברית, י-ם
השנה התקיימה הדרכה לסטודנטים מהאונ’ העברית ע”י ד”ר אברהם לוי, עו”ס. ההדרכה ניתנת באוניברסיטה עצמה והמטופלים הם מאזור ירושלים .

אוניברסיטת חיפה
בשנה 2012/13 תתקיים הדרכה לסטודנטים באונ’ חיפה, ע”י מיקה נשיא-שלם, עו”ס. אנו מאתרים מקום ע”פ המלצת האוניברסיטה והמטופלים יהיו מאזור חיפה והקריות .

הסטודנטים לעבודה סוציאלית
הסטודנטים לעבודה סוציאלית מקבלים הדרכה מקצועית, כנדרש, ועובדים עם אנשים החולים בטרשת, ובני משפחותיהם. כך זוכים אנשים חולים לקבל התייחסות פרטנית המודרכת ע”י אנשי מקצוע, וממוקדת בצורכיהם. זוהי הזדמנות לאפשר לאנשים, שאינם בעלי אמצעים, להיפגש באופן מסודר וקבוע, במשך שנת לימודים, לשוחח, להשמיע, להיעזר ולהיתמך.

מניסיון השנה שעברה, יש בכך נתינה חשובה מאד לאנשים חולים, ועזרה שהם מעוניינים בה ומברכים עליה. כל סטודנט יוצר קשר פרטני עם 4-5 פונים (בהתאם לשנת הלימוד). במהלך השנה הסטודנט נפגש עם הפונה לשיחות טיפוליות. במהלך הקשר זוכה הפונה לתמיכה, מידע, ליווי, עזרה וחברה.

אסנת שיזף, עו”ס, מנחת קבוצות ורכזת קב’ התמיכה באגודה הישראלית לטרשת נפוצה

בית ספר לעבודה סוציאלית – האוניברסיטה העברית, ירושלים פרויקט “מעורבות חברתית”, תשע”ב

לאחר תהליך הדברות, שנמשך למעלה משנה, בין האגודה לטרשת נפוצה לבין ביה”ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית בירושלים, הוזמנה האגודה לקחת חלק בפרויקט “מעורבות חברתית”. מטרתו של הפרויקט היא ליצור מפגש בין סטודנטים לשנה א’ לבין אנשים במצבי מצוקה שונים, לאפשר הכרות, לשמש “אוזן קשבת”, לתמוך, לעודד, לספק מידע, ללוות, לתווך, לגשר ולסייע בפתרון בעיות אישיות. במסגרת פעילות זו, על הסטודנט להיות בקשר אישי של חונכות עם אדם קבוע (או קבוצה), שעתיים בשבוע, במשך 29 שבועות בשנת הלימודים, כולל חופשות סמסטר.

עבודתו של הסטודנט מחייבת הדרכה צמודה של איש מקצוע בהיקף של 45 דקות שבועיות או שעה וחצי, אחת לשבועיים. הסטודנט מחויב בכתיבת דוחות קצרים על עבודתו שמהווים “חומר גלם” לפגישות ההדרכה. מעבר הסטודנט לשנה ב’ מותנה במילוי כל החובות שפורטו בפרויקט זה. ב”יריד שירותים”, שנערך בתחילת שנת הלימודים, ושבו השתתף לראשונה נציג האגודה, השתתפו כ- 25 סוכנויות חברתיות שהציגו עצמן בפני עשרות תלמידי שנה א’, במטרה לשכנע אותם לבחור בהן כמסגרת התנסות בפרויקט ל”מעורבות חברתית”.

לאחר מיון העדפותיהם של הסטודנטים, התברר שארבע סטודנטיות בחרו להשתלב במסגרת פעילותה של האגודה. על מנת לייעל תהליכים ולחסוך במשאבים כלכליים, הוסכם על יד כל הגורמים המעורבים, להפעיל דגם הדרכה קבוצתית באחריותו של ד”ר אברהם לוי, המשמש כמורה בבית הספר וכמנחה של שלוש קבוצות תמיכה הפועלות במסגרת האגודה. דגם זה מאפשר לאגודה לחסוך דמי הדרכה שמתבקשים להדרכתו של כל סטודנט בנפרד, לחסוך את הצורך בשכירת חדר לשעות הדרכה, וכן לחסוך את עלות דמי הנסיעות למדריך אל מקום ההדרכה וממנו.

עם תחילת הפעילות, ולפי קריטריונים מקצועיים, נבחרו שלושה מטופלים מאזור ירושלים ומטופל אחד מאזור פתח תקווה, כראויים להשתלב בפרויקט. לאחר עבודת הכנה הן של המטופלים, והן של הסטודנטיות, נערכו מפגשי הכרות והפרויקט יצא לדרך.

מתגובות המטופלים ומתגובות הסטודנטיות עד כה עולה, כי המטופלים היו זקוקים לקשר זה “כמו אויר לנשימה”. המפגשים מעלים על פני השטח מצבים של בדידות, של ניהול משק בית, מתוך בלבול ובזבוז כספים, רגשות אשם על איבוד התפקיד ההורי, פגיעה בדימוי העצמי כתוצאה מאיבוד תפקיד המפרנס, בעיות קוגניטיביות שמקשות על ניהול אורח חיים תקין, קושי לארגן את שעות הפנאי, ועוד. על אף הקשיים והעבודה המאומצת, הסטודנטיות מגלות עניין רב ושביעות רצון מעבודתן. גם המטופלים ובני משפחותיהם מדווחים על סיפוק והנאה מהקשרים שנוצרו. במהלך השנה ועם העמקת הקשרים בין הסטודנטיות למטופלים, תיבדקנה גם אפשרויות לפיתוח פרויקט ברמה קהילתית, שיוכל לתת מענה לצרכים של אוכלוסייה רחבה יותר. בסוף שנת הלימודים תיערך הערכה של הפרויקט, ויבחנו אפיקים חדשים להעמקתו והרחבתו.

רשם: ד”ר אברהם לוי

הנחיית סטודנטיות לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת תל-אביב

השנה הנחיתי שתי סטודנטיות לעבודה סוציאלית הלומדות באוניברסיטת תל-אביב, שנה א’.

הסטודנטיות התנסו בקשר פרטני – קצר מועד, המתוכנן למוקדי התערבות.

בין הפונים היו אנשים החולים בטרשת וגם בת זוג לגבר החולה בטרשת. בנוסף, צפו הסטודנטיות במפגש קבוצתי של חולים המתקיים בבית חולים בילינסון והשתתפו בקבוצת תמיכה להורים לחולי טרשת נפוצה.

ההכשרה התקיימה מידי שבוע במשרדי האגודה, וחשוב לי לציין את מידת ההשקעה יוצאת הדופן של ג’נין ויתר העובדות, ביצירת אוירה לומדת, מאפשרת ותומכת.

מהבחינה הפיזית הכשירה האגודה חדר מיוחד בו התקיימו הפגישות עם הפונים, וחדר נוסף, בו התקיימו הפגישות, היה חדרה של ג’נין המנהלת שירות לחולים.

מצב זה, בו מנהלת מפנה את מקומה עבור סטודנטיות, אינו שבשגרה, וזוכה להערכה והוקרה מהאוניברסיטה והסטודנטיות.

למרות שהייתה זו השנה הראשונה בה קיבלנו סטודנטיות מאונ’ תל-אביב, אני שמחה לבשר כי הפיילוט עבר בהצלחה יתרה. הסטודנטיות הרגישו תורמות ונתרמות ונפתח בפניהם צוהר לתחום חדש ומרתק עבורן.

הקשרים שנוצרו עם הפונים והפונות היה מרגש ומיטיב והידע שצברו בתחום הטרשת והשיקום היה רלוונטי ומשמעותי להמשך הדרך.

אני צופה ומקווה לשנות הדרכה מרובות ומשמעותיות, ואף חוזרת על הערכתי הרבה לצוות העובדות באגודה, על הנכונות והמוטיבציה.

טל שפט-ברון, עו”ס קלינית ומדריכת סטודנטים

פרוייקט “מעורבות חברתית” תשע”ב (12-2011) סיכום שנתי- אוניברסיטת ירושלים

במסגרת שיתוף פעולה בין האגודה לטרשת נפוצה לבין בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית ירושלים, הוזמנה האגודה, זו הפעם הראשונה, לקחת חלק בפרוייקט “מעורבות חברתית”. כחלק מפרוייקט זה, שולבו ארבע סטודנטיות משנה א’ במתן שירותים פרטניים לארבעה חולי טרשת נפוצה – שלושה מהם בירושלים ואחד מאזור השפלה.

תפקידן של הסטודנטיות היה לשמש “אוזן קשבת”, לתמוך, לעודד, לספק מידע, ללוות, לגשר ולסייע בפתרון בעיות אישיות. הסטודנטיות נדרשו לעבוד שעתיים בשבוע , במשך כל שנת הלימודים ובסך הכל 29 שבועות , כולל חופשות חגים וחופשת סמסטר.

האגודה מצידה, נדרשה לממן את הוצאות הנסיעות של הסטודנטיות בתוך העיר – ממקום מגוריהן אל בתי המטופלים, וחזרה, וכן לממן הדרכה בהיקף של שעה בשבוע. את עבודת ההדרכה ביצע ד”ר אברהם לוי, המשמש כמורה בבית הספר לעבודה סוציאלית, ובמקביל מנחה שלוש קבוצות תמיכה באגודה הישראלית לטרשת נפוצה. משיקולי יעילות ומשיקולים תקציביים הוסכם שמלאכת הדרכת הסטודנטיות תעשה במסגרת קבוצתית.

הסטודנטיות נדרשו לדווח למדריך בכתב ובע”פ על כל מפגש טיפולי, וכן למסור לאגודה סיכום חודשי וסיכום שנתי, בכתב.

על המדריך היה לעמוד בקשרי עבודה צמודים עם האגודה ועם הממונים על הפרוייקט בביה”ס לעבודה סוציאלית. במסגרת קשרים אלה היה על המדריך, בסיום כל סמסטר, לדווח בכתב לאוניברסיטה על הישגיהן והתקדמותן של הסטודנטיות, ולהעביר לאגודה סיכומים חודשיים וסיכום שנתי, בכתב. בתהליך מיון המטופלים נלקחו בחשבון: אופי הבעיות האישיות של המטופלים, מידת העניין ורמת ההתמדה בקשרים שבועיים באופן עקבי ורצוף ויכולתם להפיק תועלת מהקשר הטיפולי.

במלאכת השיבוץ של הסטודנטיות נעשה מאמץ להתאים בין הנתונים האישיים שלהן, לבין אלה של המטופלים, מקום מגוריהן והעדפותיהן האישיות.

שלושת המטופלים מאזור ירושלים לוקחים חלק ב”קבוצת הוותיקים” הפועלת בעיר ומונחית על ידי ד”ר אברהם לוי. אחד מהם נחשב למאובחן חדש יחסית. בזכות הקשרים שנוצרו עם הסטודנטיות, חלו שיפורים משמעותיים במוכנותו להסתגל למחלה, להסתייע בבני משפחתו, בהערכתו העצמית, במצב רוחו, וביכולתו לאתר ולהשתלב בעיסוקים לשעות הפנאי.

מטופלת שניה, קיבלה הרבה תמיכה ועידוד, וכן קיבלה הדרכה מעשית כיצד לנהל את חייה הכלכליים. בסוף השנה, הציגה בפני חברי הקבוצה תערוכת ציורים מפרי מכחולה.

מטופלת שלישית, במהלך קשריה עם הסטודנטית, קיבלה תמיכה, עידוד, העצמה, יציאה משותפת לבילויים ויצירת קשרים טיפוליים עם עובדות סוציאליות באגף הרווחה של העירייה, שימשיכו את הטיפול בתום עבודתה של הסטודנטית.

מטופל רביעי, במהלך הקשרים עם הסטודנטית, חלה הטבה בדימויו העצמי ונעשו ניסיונות לקשר אותו מחדש לתחומים בהם עסק קודם למחלתו, כמו כן ניתנה תמיכה ועידוד לבני משפחתו של המטופל. הסטודנטית ביקשה ממנהלת שירות לחולים, האגודה להבטיח כניסתו של סטודנט/ית להמשך מתן הסיוע בשנה הבאה.

במהלך השנה נערך מפגש היכרות של ארבע הסטודנטיות עם קבוצת התמיכה הירושלמית, אליה משתייכים שלושה מתוך ארבעת המטופלים. בסוף השנה, בתכנון והפקה של הסטודנטיות, נערך ערב חברתי מרגש שנועד לסכם את עבודתן. בערב זה נסקרו, בין היתר, חוויותיהם של המטופלים והסטודנטיות, וחולקו מתנות ומזכרות אישיות. בהסתמך על המעקב השנתי, על תחושותיהן של התלמידות, ועל דיווחי המטופלים עצמם, ניתן לסכם כי ההתנסות הייתה חוויה תורמת והשיגה תוצאות מעל ומעבר לצפוי.

סיכם : ד”ר אברהם לוי, עו”ס