האם אלומיניום עלול לגרום לטרשת נפוצה?
מחקר חדש מרמז כי ריכוזים גבוהים של מתכת מסוג אלומיניום במוח עשויים להוות את אחד הגורמים להתפתחות מחלות נוירודגנרטיביות, לרבות טרשת נפוצה, אלצהיימר ואוטיזם
זיהום סביבתיתסמינים טרשת נפוצהפגיעה נוירולוגית טרשת נפוצהטרשת נפוצה עדכונים ומחקרים
בעשורים האחרונים עם הזדקנות האוכלוסייה – אחד האתגרים עמם מתמודדות מערכות בריאות הוא הגידול במספר המאובחנים במחלות נוירודגנרטיביות – מחלות ניווניות של המוח שפוגעות בתפקוד הנוירונים במערכת העצבים המרכזית, אשר שכיחותן לרוב עולה עם הגיל, ובכללן אלצהיימר ופרקינסון. במקביל מדווח ברחבי העולם גם על עלייה במחלות שמתאפיינות בפגיעה בתפקוד מערכת העצבים המרכזית בגילים צעירים, לרבות טרשת נפוצה ואוטיזם.
בעוד שהגורמים להתפתחות מחלות אלה עדיין אינם ידועים לאשורם, מחקר בריטי חדש מצביע על כיוון מפתיע, כשמצא כי לאנשים עם מחלות אלה עשויים להיות ריכוזים גבוהים של מתכת מסוג אלומיניום במוח.
כדאי לך לקרוא גם את זה
6 דברים לא להגיד לחולה במחלה כרונית
רפואה משלימה לטרשת נפוצה: הטוב, הרע והמיותר
אלומיניום הוא מתכת רכה – יסוד מתכתי שכיח ונפוץ המשמש בתעשייה, בין השאר בייצור כלי רכב, מטוסים וטלפונים ניידים, ומצוי גם במזון, מוצרי קוסמטיקה ואף תרופות, ועשוי לחדור לגוף מהסביבה דרך נשימה ואכילה.
מחקרים מהעבר רומזים כי חשיפה לאלומיניום בריכוזים גבוהים עשויה להיות רעילה לגוף. עבודות אף העלו כי חלק מהאלומיניום שנספג בגוף עשוי להצטבר בסביבה הבין תאית של נוירונים – תאי מערכת העצבים המרכזית שבמוח.
אלומיניום במעטפת המוח ובמוח הקטן
במחקר הנוכחי בחנו החוקרים אוניברסיטת קיל בבריטניה ואוניברסיטת מדינת וויצ’יטה שבקנזס בארה”ב את ריכוזי האלומיניום במוחם של אנשים שמתו ותרמו את גופם למדע, בנתיחות שלאחר המוות.
מדידת ריכוזי האלומיניום בוצעה בשתי שיטות מדעיות לאיתור שרידי אלומיניום – זיהוי רכיבי המתכת באמצעות גלי מיקרו בשיטת ‘עיכול בגלי מיקרו באמצעות חשיפה לחומצה’ (Microwave Assisted Acid Digestion) וכן שיטה נוספת המבוססת על ‘ספקטרוסקופיה’ – מדידת תדרי קרינה אלקטרומגנטית, בטכניקה המכונה GFAAS (קיצור של transversely heated Graphite Furnace Atomic Absorption Spectrometry). הדגימות נאספו כולן ממאגר מוחות לחקר מחלות דגנרטיביות בלונדון בירת בריטניה.
החוקרים בחנו תחילה את ריכוזי האלומיניום ב-191 דגימות של רקמות המוח שנאספו מ-20 נפטרים שלא סבלו ממחלות נוירודגנרטיביות בחייהם, חמישה גברים ו-15 נשים שמתו בגילי 47 עד 105, ובכלל זה דגימות מארבע אונות המעטפת המוחית ומאזור המכונה “המוח הקטן” (הצרבלום). לנבדקים אלה, שסווגו כ’קבוצת ביקורת’ לא היו תסמינים או אבחנות של מחלות נוירודגנרטיביות במותם, אם כי במהלך הנתיחות שלאחר המוות זוהו אצל חלקם שינויים ניווניים במוח שאופייניים לגיל ועשויים לרמוז על פגיעה מוחית מצומצמת.
הבדיקות העלו כי ריכוזי האלומיניום ברקמות המוחיות של נבדקים אלה נעו בין 0.01 יחידות מיקרוגרם לגרם (μg/g) ועד 9.28 יחידות, ובממוצע של 0.95 יחידות. ב-80% מהדגימות הללו תועדו ריכוזים נמוכים שמוגדרים כנמוכים מ-1.0 מיקרוגרם לגרם (μg/g). בשש מהדגימות תועדו ריכוזים גבוהים מ-3 יחידות, והחוקרים ממליצים להמשיך ולבחון בנתיחה שלאחר המוות סימנים לפגיעה נוירולוגית אצל נפטרים אלה.
בהמשך הושוו ממצאים אלה לריכוזי האלומיניום שנמדדו ברקמות שנאספו ממוחם של 91 אנשים שמתו עם אבחנה של מחלות נוירודגנרטיביות, לרבות אלצהיימר ספורדי המאובחן לרוב בגיל המבוגר ולא נמצא בו קשר גנטי (60 מטופלים), אלצהיימר משפחתי שיש בו ראיות לקשר גנטי (12 מטופלים), טרשת נפוצה (14 מטופלים) וכן מתים שאובחנו בחייהם על ספקטרום האוטיזם (5 מטופלים).
בדיקה העלתה כי ריכוזי האלומיניום במוחם של המאובחנים עם מחלות דגנרטיביות היו גבוהים יותר באופן משמעותי ומובהק סטטיסטית: הרמה הממוצעת באלצהיימר ספורדי עמדה על 1.69 יחידות (מיקרוגרם לגרם), באלצהיימר משפחתי על 2.80 יחידות, באוטיזם – 3.17 יחידות והריכוז הממוצע הגבוה ביותר של אלומיניום תועד אצל מתים עם אבחנה של טרשת נפוצה – 3.20 יחידות.
החוקרים, שפרסמו את ממצאיהם בגיליון מאי 2020 של כתב העתScientific Reports , מציינים כי נדרשים מחקרים נוספים כדי לבחון את השפעות הריכוזים הגבוהים של אלומיניום על התפתחות המוח והתפרצות מחלות נוירודגנרטיביות בבני אדם.
אבק תעשייתי, רדידי אלומיניום לאפייה, תרופות לצרבת וחיסונים
אלומיניום הוא היסוד המתכתי השכיח ביותר בכדור הארץ, ומצוי גם בתרכובות טבעיות כשהוא נקשר ליסודות אחרים כגון חמצן, סיליקה ופלואור.
אלומיניום ממפעלי תעשייה עשוי להימצא בחלקיקי אוויר קטנים (PM, קיצור של Particulate Matters) שעלולים לחדור לריאות בשאיפה. אלומיניום עשוי להיפלט גם למי השתייה, ובישראל קיים תקן של משרד הבריאות שמתיר רמה מרבית של עד 0.2 מ”ג אלומיניום לליטר מים, הנבדק בבדיקות מדגמיות של מי ברז, כאשר רמה גבוהה יותר עשויה להשפיע על צבע המים. ארגון הבריאות העולמי (WHO) מתיר אלומיניום במי שתיה בריכוז של עד 0.9 מ”ג לליטר מים, כשרמה גבוהה יותר עשויה לפי הערכות להוביל לפגיעות בריאותיות. אלומיניום עשוי לחדור גם למזונות, לרבות חשיפה לאלומיניום דרך מי קולחין בגידולים חקלאיים ודרך מי השתייה בעופות ובשר. בשנים האחרונות יש ארגונים רפואיים שמתריעים מפני שימוש ברדידי אלומיניום לאחסון מוצרי מזון מחשש כי שרידי אלומיניום עשויים לחדור למוצרי המזון שנארזים בהם וכך לחדור בהמשך לגוף. כמו כן, תרופות לצרבת מכילות בחלקן אלומיניום כבסיס סותר חומצה וכן ישנם מלחי אלומיניום המשמשים נגד הזעת יתר. יש עדויות מחקריות ולפיהן שתיית מיצים חומצתיים מגבירה ספיגת אלומיניום, לרבות שתיית מיץ לימון (או תה עם לימון), תפוז או אשכולית. גם חיסונים מכילים כמות מזערית של אלומיניום, המשמש כחומר שמגביר את יצירת נוגדנים בגוף למחוללי זיהומים שכלולים בחיסונים.
החוקרים בעבודה הנוכחית מדגישים כי מאחר והאלומיניום כאמור רווח – ספיגתו בגוף האדם בכמויות קטנות היא ככל הנראה בלתי נמנעת.
בהבדל ממתכות ומינרלים כדוגמת ברזל, מגנזיום, אבץ ואשלגן, אלומיניום אינו נחשב כרכיב חיוני בגוף האדם. לפי מחקרים, רוב האלומיניום שנספג בגוף האדם מהסביבה מופרש בשתן ומיעוטו באמצעות מיצי מרה.
האלומיניום גם נוטה להצטבר – בעיקר בעצמות, אך יש עדויות מחקריות להצטברות ריכוזי אלומיניום גם בריאות, בשרירי הגוף, בכליות, בטחול, בכבד ובמוח – ריכוזים שהולכים וגדלים עם העלייה בגיל.
ממצאי המחקר הנוכחי משיקים לעבודות נוספות מהעבר שזיהו סיכון מוגבר למחלות מוחיות בקרב אנשים שנחשפו לריכוזים גבוהים של אלומיניום בחשיפה תעשייתית. כך, מספר עבודות שמופיעות בסקירה שפורסמה עוד בשנת 2001 בכתב העת Journal of Alzheimer’s Disease מצביעות על קשר בין חשיפה לאלומיניום והתפתחות אלצהיימר ספורדי.
למרות שרמות האלומיניום שנחשבות רעילות לגוף ולמוח עוד לא הוגדרו באופן מוחלט במדע, בארגונים שונים קבעו רמות מומלצות לצריכת אלומיניום דרך מזון ותרופות. באיחוד האירופי פורסמה ביולי 2018 הגבלה לצריכת האלומיניום עד 1 מ”ג אלומיניום לכל ק”ג משקל גוף, ואף בארגון הבריאות העולמי ממליצים עוד משנת 2011 להימנע מצריכת יותר מ-2 מ”ג אלומיניום לכל ק”ג משקל גוף מדי שבוע. יצוין כי המלצות אלו מבוססות על מקדם הגנה גבוה, שכן רוב המחקרים בתחום מעידים על נזקים רק בקרב מי שנחשפים לריכוזים גבוהים בהרבה של 30 מ”ג אלומיניום לכל ק”ג משקל גוף ביום.
מחקרים בחיות מעבדה מדגימים כי תפקוד מערכת העצבים המרכזית שבמוח מושפע מחשיפה לרמות גבוהות מאוד של אלומיניום, אם כי לצד זאת לא נמצא קשר בין חשיפה לאלומיניום לסיכון מוגבר לבעיות התפתחותיות ופגיעה בפוריות.
כדאי לך לקרוא גם את זה
השתתפות במחקרים קליניים: כל מה שצריך לדעת
פזית ונדר ברקוביץ מספרת על ההתמודדות עם טרשת נפוצה
ממצאי המחקר משיקים לעבודה קודמת של החוקר הראשי מאוניברסיטת קיל, שפורסמה בפברואר 2020 בכתב העת Exposure and Health, וזיהתה רמות גבוהות של אלומיניום במוחם של אנשים שמתו עם אבחנה של טרשת נפוצה בהשוואה למתים על רקע פגיעות טראומה ומחלת הסרטן. תיעוד של אלומינום במוחם של חולים בטרשת נפוצה דווח על ידי צוות החוקרים עוד באוגוסט 2018 במאמר שפורסם בכתב העת International Journal of Environmental Research ad Public Health.
ממצאי המחקר עשויים לשפוך אור על התיאוריות בדבר הגורמים להתפתחות מחלות דגנרטיביות. כך, למשל, בטרשת נפוצה קיימות עד כה עדויות לגבי גורמים שונים שעשויים להוביל להתפתחות המחלה האוטואימונית, לרבות שילוב גורמים גנטיים וסביבתיים ובכללם מקום המגורים, חשיפה לזיהומים ואף עדות כי גורמים הורמונאליים עשויים להשפיע על הסיכון למחלה.
