האגודה עושה עבודת קודש משורה ראשונה עם אוכלוסייה שזקוקה כל כך לתמיכה רגשית ונפשית זו.

האגודה מהווה בית לחולים ולבני משפחתם לאורך כל השנים, אם בליווי נפשי, רגשי וגם משפטי.

הפעילות של האגודה חייבת להימשך למען החולים ובני משפחתם.

כמנחת קבוצת חולי טרשת מזה 9 שנים, אני רואה את התרומה הגדולה של האגודה בחיי החולים וספציפית לחולים מהמגזר הערבי בשל חוסר המענה התואם לצרכיהם במסגרות  אחרות וחוסר מודעות החברה למשמעות והשלכות המחלה על החולים, דבר שמגביר את הקושי הנפשי והרגשי שלהם והופך את האגודה לביתם הכמעט יחידי שמלווה ותומך בהם.

כולנו יחד עם האגודה ומקווה שקולנו יגיע למקבלי ההחלטות במדינה ובחברות.

עכשיו לגבי עניין חשיבות  האגודה  עבורם, חברי וחברות קבוצות מזרח ירושלים ונצרת ציינו והדגישו את חשיבות האגודה ובמיוחד המפגשים .

לגבי קבוצת מזרח ירושלים, הן הדגישו כי המפגשים הקבוצתיים ויום העיון נחשב בעיניהם לתרומה רצינית בחייהם . הן קבוצה מגובשת וחזקה ורוצים להמשיך במפגשים אם זה בדרך הרגילה או בזום. הם פחות מעורבים בשאר הפעילויות האחרות ופחות באתר וזה כתוצאה מחוסר שליטה בשפה העברית . למרות הנאמר ידוע להם שיש מאמרים בערבית באתר ויש חלק שכן נכנס וקורא ומתעניין, אבל שוב מבחינתם הקשר שלהם עם האגודה הוא דרך הקבוצה ויום העיון.

לגבי קבוצת נצרת, הם נכנסים לאתר ויודעים לקרוא טוב בעברית וחלק מהם לא מעט משתתף בימי העיון שהתקיימו ברמב"ם ובמקומות אחרים  ולא רק בימי העיון בשפה הערבית וכן בנופשי האגודה אומנם התחלנו בתהליך גיבוש אך התהליך נפגע כתוצאה מהקורונה, ההשתתפות שלהם בזום טובה אך לא כולם משתתפים  ולטענתם קשה להתחבר אך מרביתם נכנסים לזום.  לעומת קבוצת מזרח ירושלים שכולן נכנסות לשיחות הזום.

דבר נוסף, חברי שתי הקבוצות הם פחות מחוברים למיילים, לרובם זו לא אופציה לתקשורת ומעדיפים דרך דואר ישראל, שיחות טלפון או קבוצות הוואצאפ שאני מנהלת בשפה הערבית. קשה להם לחזור ולענות למיילים.

 היבה חאיק קסיס MSW,

עו"ס ומנחת קבוצות נצרת ומזרח ירושלים

מפקחת מכרז במחוז (אימוץ)

השירות למען הילד

משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

Image: Unsplash.com – Isaak Smith