סיכום שנתי – סטודנט/ית לעבודה סוציאלית – שנה א – האוניברסיטה העברית
שמי שחף, אני מסיימת בימים אלו את השנה השניה שלי בלימודי עבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית.
את ההכשרה השנה התחלתי עם חששות רבים. לא ידעתי מה ההכשרה תדרוש והאם אוכל לבצע את תפקידי באופן המיטיב ביותר עבור הפונים עמם אעבוד. בנוסף, חששתי מעבודה עם אנשים החולים במחלה כרונית, אשר לרוב המהלך שלה בעל אופי מתקדם. לא ידעתי מה אוכל להגיד לאדם כזה שיעמוד מולי ויצפה ממני למענים ולפתרונות.
נגה, אשר הדריכה אותי השנה (בכשרון, סבלנות ומסירות רבים, יש לומר), היתה שותפה לדילמות ולחששות שליוו את תחילת השנה. אני חושבת שמתוך הספקות שלי, גם נגה היתה מסופקת באשר ליכולת שלי לעמוד במשימה.
עם זאת, כבר במפגשים הראשוניים עם הפונים, אני זוכרת שהרגשתי אחרת לגמרי. המקום של לתת שירות ומענה לאדם אשר פותח מולי את חייו ואת עולמו, עורר בי השתאות ותחושת משמעות עצומה. המעמד הזה גייס בי כוחות שעמדו לרשותי גם כאשר חוויתי תקופות של עומס ואף משבר לאורך השנה, והמפגשים היו לא אחת עוגן של יציבות עבורי.
בעיקר אני מרגישה שלמדתי המון. למדתי מכל אחד ואחת עמם באתי במגע השנה במסגרת ההכשרה. אמנם הקשר היה רחוק ומקוון, אך היו רגעים רבים של חיות ואותנטיות שהיו מרגשים
שמי אוריה ואני לומדת עבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית.
בשנת ההכשרה הנוכחית זכיתי להצטרף לאגודה הישראלית לטרשת נפוצה וללוות פעם בשבוע אישה מקסימה ומיוחדת במינה המתמודדת עם מחלת הטרשת וברצוני לשתף במספר תובנות שאני אוספת איתי להמשך הדרך.
ממש בהתחלה, הייתה לי אפשרות מיוחדת לצפות בקבוצת תמיכה של מתמודדים שאותה הנחה אברהם. יצאתי מהמפגש נפעמת ונרגשת לאחר שפגשתי אנשים מדהימים ואמיצים ששיתפו, הקשיבו, עודדו וחיבקו (גם אותי!).
כך נחשפתי לראשונה למחלה, למדתי על האתגרים והקשיים אך גם על נקודות האור, התמיכה והעידוד. כמו כן, ימי האוריינטציה שערכה האגודה סייעו להבין יותר לעומק את עולמם של המתמודדים ואת המעטפת הדואגת שהאגודה מספקת.
בהמשך, כשהכרתי את האישה המופלאה אותה ליוויתי, למדתי כי אמונה, תקווה, כוח רצון ונחישות הם כוחות המסייעים לגבור על כל מכשול וקושי. אם רוצים ומתאמצים- השמים הם הגבול!
כמו כן, גיליתי שיש המון אנשים טובים בדרך, שהקשר האנושי הפשוט הוא כל כך חשוב בתהליך הריפוי.
האישה אותה ליוויתי היא בעיניי מודל לחיקוי ומעוררת השראה, בכל פעם שנפגשנו יצאתי מחוזקת יותר, מאמינה בטוב ובאדם. הזמן השבועי שלנו יחד, בו שוחחנו, שיחקנו, עבדנו יחד על המחשב וחלקנו חוויות היה עבורי זמן של למידה, התפתחות וחיבור ולא יכולתי לאחל לעצמי שנת הכשרה טובה יותר!
בסיום שנה כה משמעותית רק נותר לומר תודה על הזכות לקחת חלק בארגון המדהים הזה!
אוריה דויטש
במהלך השנה נפגשתי אחת לשבוע עם אישה מדהימה החולה בטרשת נפוצה.
במהלך המפגשים היא פתחה אלי את ליבה ואת עולמה הפנימי. היא שיתפה אותי לגבי חייה, משפחתה והקשיים שהיא חווה בעקבות המחלה וגם בלי קשר אליה. ניסיתי במהלך השנה להיות להיות מקום בטוח בשבילה, מקום של קשב בו היא יכולה להרגיש חופשייה לפרוק, ולתת לאדם אחר לעזור לה עם המשקל של האתגרים כאשר הוא נהיה כבד מדי לשאת לבד.
זכיתי גם ליצור קשר עם אדם עם לב ענק, רצון טוב, ומלאה באהבה וקבלה. עם הזמן הרגשתי כמעט בן בית, הכרתי כבר את הכלבים שלה, את המשפחה, והייתי יושב בנוחות על הספה, שותה קפה ואוכל עוגיות.
ראיתי במהלך השנה את התהליכים שהיא עברה עם עצמה ובחייה, איך היא לא מוותרת גם כשזה קשה, איך היא מתעקשת לעשות את הדברים שחשובים לה ועושים לה טוב, איך היא מתאמצת לעצב את חייה באופן שנותן לה מקום לצמוח ולעשות באופן שלוקח בחשבון את האתגרים והקשיים שלה. למדתי ממנה המון!
במהלך השנה נפגשנו כל שבועיים בפורום קבוצתי לפגישות. הדרכה. הפגישות היו מקום לשתף, להתלבט ולהתייעץ על דברים שחווינו במפגשים. זכיתי לשמוע מחבריי לקבוצה אתגרים שהם חוו ולחשוב יחד על דרכי פעולה מתוך כוונה לפעול באופן הנכון ביותר.
אלעד ליברטי
השנה עבורי הייתה מאוד משמעותית, ביקרתי מטופלת מאוד נעימה שפתחה את הלב שלה ונתנה לי להיכנס לעולמה הרגשי ולעזור לה להבין מה הצרכים שלה בשלב זה בחיים אל מול עצמה ואל מול סביבתה, ולנסות לעזור לה לענות עליהם.
המטופלת שלי הייתה אישה בעשור השישי לחייה, נשואה, מתגוררת בדירה בירושלים עם בעלה. ר’ חולה בטרשת נפוצה וזה מאוד משפיע עליה ועל סדר יומה והמצב הרגשי שלה. ניכר מסיפוריה כי היא אדם שמאוד חשוב לו שליטה וודאות לכל אורך חייה, והטרשת הנפוצה מעמידה אותה בקושי רב מול זה.
לאורך כל המפגשים היא שיתפה אותי על קונפליקטים אישיים ומשפחתיים, סביב המחלה או סביב הקשרים אחרים ויחד ניתחנו אותם וחשבנו יחדיו מתוך ניסיונה והדרך בה היא רואה את הדברים על איך לפתור אותם בצורה הטובה ביותר. במהלך המפגשים דיברנו הרבה על המקום של חוסר וודאות ושליטה בחיינו, איך לשנות תפיסה וגישה ואיך להתמודד נכון יותר.
גם כן ביקרתי בקבוצת תמיכה ויצא לי להחשף לעשייה המבורכת של האגודה לטרשת נפוצה בשטח, למדתי מן הקבוצה הרבה על האתגרים היומיומיים בהתמודדות עם הטרשת ועל כח ההשפעה שיש לקבוצה שכזו על המשתתפים בה.
אני מאוד שמחה על ההזדמנות לקחת חלק בעשייה המשמעותית הזו, אני מרגישה שהמפגשים נתנו לי בסיס טוב להתחלת הכיוון הטיפולי שלי והבנתי יותר טוב איך לגשת לטיפול בצורה מקצועית וטובה. למדתי מיומנויות שונות בהקשר טיפולי וגם הבנתי כמה חשוב שתהיה אמפתיה והכלה כלפי הצד השני.
אין ספק שההתנסות הזו היא מאוד מעשירה ומלמדת, ומודה שהייתה לי הזכות להיות חלק ממנה.
אסתר וסרמן
במסגרת התואר שלי בעבודה סוציאלית ביצעתי את המעורבות החברתית שלי באגודה לטרשת נפוצה וליוויתי את ר’, אשר מתמודדת עם המחלה מעל 30 שנה.
ביני ובין המטופלת ר’ נוצר קשר שנבנה בהדרגתיות, ומעבר לפגישה השבועית שלנו גם יצא לי לקחת חלק בקבוצת תמיכה שהאגודה מפעילה ולשמוע עוד חברים שונים באגודה.
כמו כן היו גם מפגשי ליווי והדרכה מטעם האגודה באוניברסיטה, בהם שיתפנו על החוויה שלנו במעורבות ורכשנו כלים להתמודדות בקשר הטיפולי.
הקשר עם ר’ ידע עליות ומורדות, ולאט לאט למדתי להתנהל מולה בצורה שתאפשר לשתינו מרחב בטוח ופתוח.
מר’ למדתי על התמודדות עם קשיים בכל מחיר, ועל נאמנות לבית ומשפחה על אף המחלה.
נועם בונן
Image: miguel-henriques-unsplash
