אומדן הוצאות של חולים במחלות אונקולוגיות או כרוניות – דוח מסכם
תקציר
רקע: מחלה כרונית כרוכה בהוצאות ובאובדן הכנסות. אומדן עלויות מחלה לחולים והקשר בינן למשתנים רפואיים ודמוגרפיים שונים טרם פורסמה בארץ.
מטרות: אומדן ההוצאות הנלוות למחלה לחולים ולמשפחותיהם, זיהוי משתנים מנבאים לרמות הוצאה שונות ואוכלוסיות בסיכון מוגבר לפגיעה כלכלית בעקבות מחלה, מיפוי חלקם של גורמים שונים המסייעים במימון ההוצאות.
שיטה: 618 חולי סרטן, טרשת נפוצה ודיאליזה, דוברי עברית, ערבית או רוסית, שהסכימו להשתתף במחקר ענו בזמן ההמתנה לטיפול על שאלון אנונימי מובנה לגבי מחלתם, ההוצאות בהקשר למחלה, הגורמים המשתתפים במימונן, וגובה ההשתתפות. לא נבחרו מטופלים בחודש הראשון מהאבחנה או תחילת הטיפולים.
ממצאים עיקריים: חושב אומדן ההוצאות שוטפות לחודש ולתקופת המחלה, הוצאות חד-פעמיות וכלל ההוצאות לתקופת המחלה. נמצאו הבדלים בין החולים לפי אבחנה, מצב כלכלי ומין.
מסקנות: ההוצאות החודשיות הממוצעות של המטופלים נעות בין 70-23% מההכנסה הממוצעת נטו. למדינה תפקיד בולט במימון טיפול רפואי וסיעודי אך חסר במימון הוצאות נלוות למצב הרפואי (אחזקת הבית) או הוצאות הקשורות לטיפול (תחבורה).
המלצות/השלכות לקובעי המדיניות: המנעות מהטלת גזרות כלכליות על חולים, הבטחת אפשרות לכל המטופלים לקבל את השירותים שלהם הם זכאים על פי החוק הן על ידי מתן מידע והן על ידי מימון הוצאות נלוות, הבטחת שוויוניות בנגישות לשירותים בין קבוצות חולים שונות, והרחבת התייחסות המדינה גם להוצאות הנגזרות מהמצב הרפואי שכיום אין להן מענה.
מסקנות עיקריות:
- קבוצת חולי הטרשת הנפוצה הייתה בעלת הרמה הגבוהה ביותר של הוצאה חודשית ממוצעת (כ-8000 ₪ לחודש).
- קבוצת חולי הטרשת הנפוצה הייתה בעלת הרמה הגבוהה ביותר של הוצאות חד פעמיות (כ-81,500 ₪).
- ההוצאות של נשים גבוהות מאלו של גברים: כ-1000 ₪ יותר לחודש להוצאה החודשית, ובאופן ספציפי בערך 200 ₪ יותר לחודש עבור החזרת משק הבית. לסעיף זה משקל משמעותי בהוצאות חולי טרשת נפוצה, שרובם נשים, ומסביר את רמת ההוצאות הגבוהה של קבוצת חולים זו. בהתחשב בכך שגם רמת ההכנסות של נשים נמוכה מזו של גברים, הרי שלמרות שרמת המובהקות של ההבדלים נמוכה, יש להבדל משמעות בחיי היומיום.
- בכל הקבוצות שנבדקו: ההוצאות המשמעותיות ביותר היו הוצאות תחבורה, טיפול במשק הבית, טיפולים שאינם בסל הבריאות ושיפוץ הבית והתאמתו.
- מימון הטיפולים הרפואיים הייתה הוצאה ציבורית, ומרבית הנבדקים לא שילמו על טיפולים נוספים ולא היו מעוניינים בהם. כמו כן, בולט במקומו המצומצם סעיף הטיפול הסיעודי – שלו ניתן מענה על ידי המדינה הן על ידי גמלת סיעוד, לבני גיל פרישה, או על ידי קצבת שירותים מיוחדים, לצעירים מגיל פרישה.
מתוך המלצות המחקר:
- הימנעות מהטלת גזירות כלכליות על חולים במחלות אונקולוגיות או כרוניות. מאחר שרמת ההוצאה החודשית של החולים גבוהה, במקביל לירידה בהכנסותיהם, ההמלצה הראשונית היא להימנע מהטלת תשלומים נוספים על אוכלוסייה זו, כדוגמת ההצעה לגביית השתתפות של 50 ₪ לכל יום אשפוז שעלתה בחוק ההסדרים 2009.
- הבטחת שוויוניות בנגישות לשירותים שונים בין קבוצות חולים בעלי אבחנות שונות קבוצות חולים שונות זוכות לזכויות שונות. ייתכן, לדוגמה, כי חולי טרשת נפוצה זקוקים לעזרה במימון נסיעות לטיפול פיזיותרפי לא פחות מאשר חולי סרטן זקוקים לסיוע במימון נסיעות לטיפול כימותרפי, ונשאלת השאלה מה מצבן של קבוצות חולים נוספות (כגון חולי CF, COPD, סכרת, או חולים במחלות נדירות).
- הרחבת מענה המדינה גם להוצאות הנגזרות מהמצב הרפואי ישנן הוצאות נלוות למחלה שאליהן אין כלל התייחסות בחוק, כגון מימון חיתולים למבוגרים או עזרה בניהול משק הבית. לכך השלכות חברתיות רחבות, מעבר להשפעה על בריאות. העדר סיוע מהמדינה באחזקת משק הבית, לדוגמה, תורמת לפער בין גברים לבין נשים, המשקיעות סכומים גבוהים יותר במצב מחלה למימון הוצאה זו.
