פסיכולוגיה בגרוש / אליצור

דתי / מאמין

הגדרה: דתי-

אדם דתי הוא המקיים מנהגים התואמים את דתו.
המנהגים קשורים בלבוש, אורח חיים, ופעילות במועדים מוגדרים מראש.
האדם הדתי – מאמין שפעילותו הדתית – תועיל לו,
וכן נובעת מרצונו להשתייך לקבוצה שבה המאפיינים האלו – נחשבים. !

הגדרה: אדם מאמין-

האדם נוטה לבצע פעולות כדי להשיג את מבוקשו.
לפעמים הוא מרגיש חולשה, ומחפש מזור, ולכן לוקח תרופה,
לפעמים נתקל בתופעת טבע שאינו יכול להשפיע על קיומה,
לפעמים פוקד אותו אירוע שלילי שאינו יודע למה ומדוע.
אז הוא "מתאמן" בפעולות – והוא מאמין שהן תסייענה לו !

מסקנה:

המתבונן מהצד הרוצה להבחין במי מהשניים מדובר ,
חייב להבין בפסיכולוגיה אנושית, כדי לקבוע ,האם לפניו :
אדם דתי שמבצע פעולות כי כך הוא נוהג ומתאמן בדתו – זמן רב,
או שהוא מאמין באמת שאם יבצע פעולות אלה – ישיג את מבוקשו !
בחמישה חומשי התורה שלנו – לא מצוינת ולו פעם אחת, דרישה להאמין !


חסכן / קמצן

הגדרה: חסכן –

אופי של אדם, הנוטה לבצע פעולות באופן חסכוני ,
בכל פעולה – משתמש במינימום השקעה חומרית/רוחנית,
ועקב כך מבצע את מהלכיו בלי עודף מרחב.
בהגדרה כלכלית : הוא "אוהב עתיד" ,
ועבורו חי בצנעה כל הימים.

הגדרה: קמצן –

תכונה אנושית, המשתמשת בחסכנות, כאמתלא לאי יכולת לנצל משאבים !
חייו של הקמצן – קשים עד מאוד !
הוא אינו חוסך במשאבים, אלא חותך בבשר החי !
קמצנותו – היא נכות שאינה מאפשרת לו – ליהנות מדבר,
כל השקעה – בעיניו היא בזבוז, וכל חייו – הם מלחמה…

מסקנה:

המתבונן מהצד הרוצה להבחין במי מהשניים מדובר ,
חייב להבין בפסיכולוגיה אנושית,
ולזהות את דרך הפעולה – לפי גורמים אחרים ,
כעבור זמן, את החסכן – תמצא נהנה בחופשה מפנקת,
את הקמצן – תמצא ספון בפינה אפלה אוחז ב"תיבת המטבעות" !


מלך / עבד כי ימלוך

הגדרה: מלך-

מצב של אדם, שהנסיבות הביאו אותו להצלחה ,
כלומר – ההכנסות הצפויות לו,
לא ישנו את מצבו – הטוב ממילא!
כל פעולה שיעשה, לא תתחשב בשיפור מצבו,
ולכן אם ירגיש מורם,הרי זה ממציאות של כפית זהב – בפיו !

הגדרה: עבד-

תכונה אנושית, הקשורה בעוני ,
ומלווה בהעדר משאבים !
אך בל נטעה, זו תכונה אנושית, שבה האדם,
מושפל רגשית, וגם אם יזכה בממון רב – יישאר כזה !
והחזות הנקלטת בעין של בן – אנוש – תהיה דומה !

חייו של העבד – קשים עד מאוד !
גם אם הוא אינו חסר במשאבים, נשמתו – היא כזו !
עבדותו – היא נכותו שאינה מאפשרת להעריך דבר חומרי/רוחני !
כל השקעה בו – היא בזבוז.!
כל חייו – הם אכזבה ותסכול – על שאין לו !

מסקנה:

המתבונן מהצד הרוצה להבחין במי מהשניים מדובר ,
חייב להבין בפסיכולוגיה אנושית,
ולזהות את דרך הפעולה – לפי גורמים אחרים ,
המלך יתרום מהונו ומרצו לאחרים ויגדל אותם – אליו,
בעוד שהעבד – חי את התסכול של כישלון תמידי !