סיפור אישי

הדסה שטרן

 

לכבוד ג'נין היקרה!

ראשית כל אקדים קצת על עצמי ועל מחלתי. לפני כ-12 שנה חליתי במחלה הנקרית nmo. מחלה זו היא מתוך המשפחה של טרשת נפוצה מחלה מאד נדירה. יש כמה שינויים. המחלה פוגעת במערכת העצבים המרכזית. אבל י בנוסף לזה האפיון של nmo היא פגיעה בעצב הראייה. ועוד הבדל עיקרי הוא שהמחלה מתפרצת בבת אחת, כלומר תוך יום הגוף משתתק לחלוטין או כמעט לחלוטין. ואז לאט לאט תוך שיקום ארוך ומתן תרופות הגוף חוזר לעצמו בכל כל אחד באופן שונה מי יותר ומי פחות. בכל אופן בכלל לא נגמר. בחסדי ה' כעבור מספר חדשים הידיים חזרו לתפקוד מלא ועכשיו הן אפילו מאד חזקות. שאר הגוף עדיין לא חזר. הוא מתקדם לאט.בעקבות העוורון שנגרם בעקבות המחלה למדתי הרבה דברים: למדתי לקרוא ברייל. קניתי מחשב עם קורא מסך. ועוד כל מיני טכנולוגיות.

אבל מה שרציתי לספר הוא על האמנות. עד שחליתי התעניינתי באמנות. תמיד אהבתי את התחום. בעיקר הייתי מציירת ותופרת. אהבתי גם לרקום. אבל מעולם לא עסקתי בקרמיקה. כעת אייני יכולה לצייר, לכן החלטתי לעסוק בפיסול, שזוהי עבודה עם הידיים.. אני זוכרת צבעים וכן הרבה עצמים, מה שאיני זוכרת כל כך אני מתייעצת במורה והרבה מפעילה את הדמיון.

הכל נעשה עם הידיים: הפיסול והצביעה. אני צובעת ב- 10 אצבעותיי. לפעמים אני משלבת מכחול, אבל כמעט שלא. כל זה בשביל התחושה שאני ארגיש איפה אני נמצאת. למעשה אין כללים מסוימים בפיסול. לפעמים מגוש של חימר אני מוציאה איברים, אם מדובר באנשים או בבעלי חיים תוך שימת לב לפורפוציות נכונות. אם אני יוצרת כלים אני תחילה מרדדת עם מערוך ואז מעצבת את הצורה או שאני בונה את הכלי מחוליות חוליות של רצועות חימר. בתכשיטים אני מכינה חרוזים בצורות שונות כיד הדמיון ואז חורטת עליהם קישוטים שונים. אחרי שהחרוזים מוכנים אני משחילה אותם בשילוב חרוזי זכוכית.

למעשה אין אצלי כללים, הכל לפי החפץ שאני ייוצרת.

אני שולחת את התמונות במספר קבצים כי יש לי הרבה תמונות. תשתמשו במה שתראו לנכון.