כיום, 4 שנים לאחר שהחל טיפול בטיסברי, במבט ראשון לא תחשבו שע. חולה.

בעוד מס חדשים בגיל 27 יתחתן, ואפשר לומר שבחר בחיים.

ע. נכנס לחדר הטיפולים, וכולו זוהר, כמו ילד שזכה בפרס הכי הכי בתחרות. כולם שם חברים שלו….כולם באותה סירה. ואכן ע. זכה ובגדול. הוא זכה בחיים נורמליים, כמו שלא יכול היה לתאר לעצמו שיקרה לפני 8 שנים.
הוא התארס. יש נערה שרוצה אותו ומוכנה לחיות אתו את חייה. הוא יהיה כמו כולם, נישואים, ילדים, בית, חיים …….. אני כבר יכולה לדמיין את עצמי עומדת בכנסיה ורואה את טקס הנישואים של ע . ולא מאמינה שאכן זה קורה.
לפני 8 שנים כשע. היה בן 17, היה ההתקף הראשון. בן בכור, תקוות וגאוות המשפחה. לא הבינו מה קורה. בתחילה, זה נראה להם כמו משהו שיעבור עוד מעט, היו הרבה תקוות ואנרגיות להחזיר את הילד למצב רגיל. הוא צריך לגמור תיכון, ללמוד, להיות משהו. לאט, לאט התחילו התקוות להתבדות , מצבו של ע. הלך והחמיר, סחרחורות קשות, חוסר שיווי משקל, רעידות. למרות הטיפול באינטרפרון המצב הלך והחמיר. אשפוזים, סטרואידים, המשפחה מתפרקת. ע. בכיסא גלגלים.
לפני 4 שנים, הוחלט עי הרופא המטפל של ע. להתחיל טיפול בטיסברי. מה כבר אפשר להפסיד.
לאט, לאט, ומטיפול לטיפול ע. התחיל לחזור לחיים. קם מהכיסא ונעזר בקביים, בהמשך ירד קב אחד ואח"כ, השני .הוא הצליח לסיים את ביה"ס, אמנם אקסטרני, אבל סיים. בשלב מאוחר יותר, התחיל לעבוד בתור מתנדב בבי"ח, בעבודות משרדיות פשוטות, ואח"כ גם בשליחויות קצרות.

ואז הצעתי לטרשת חברות…ראיית העולם שלנו היא שמקרינה ומשקפת כל רגע בחיינו,ואנו בוחרים איזו ראיית עולם לאמץ!!!

כשהובחנתי כחולת טרשת נפוצה, בדצמבר 1998, הייתי בשיא פריחתי המקצועית בעולם הקולנוע הבינלאומי.
הרגשתי, כמי שנפל עליה סלע ענק, מפחיד ולא ידוע…
לאחר כחודשיים של אבל, כעס, בכי, אובדן זיכרון, עייפות נוראית, טיפול בסטרואידים, קריאה אובססיבית של כל מאמר ומחקר הקשורים לטרשת הנפוצה, הייתי נחושה לצאת למסע האישי והמרתק ביותר של חיי.
לפני כ-30 שנה, שמעתי את ד"ר חיים אורון מרצה על "פסיכו-קיברנטיקה"- תורת ניהול המוח. הרצאה זו הותירה בי רושם עמוק, והפכה עם השנים לראיית עולם ודרך התמודדות.
הרגשתי עמוק בתוכי, שאין לי כל כוונה להיות מקוטלגת כאישה חולה שמרחמים עליה, אלא כאישה בריאה, שיש לה בעיה בריאותית שנקראת "טרשת נפוצה", בה, אני מטפלת כנדרש – ביקורים רבעוניים אצל ד"ר קרני הנפלא וזריקות בטאפרון. אך אני אמשיך להרגיש בריאה ואופטימית.
"התיידדתי" עם הטרשת, הבנתי שהייתי כל-כך עסוקה בג'ונגל החיים ששכחתי אותי, והנה מכריחה אותי הטרשת להאט וללמוד להכיר אותי מחדש…
בביקורי האחרון באיכילוב, הבנתי מד"ר קרני את מה שידעתי עמוק בליבי, שהמצב יציב,EDSS ללא התקדמות . והמחלה בשליטה.
הבנתי, שראיית העולם שלי, המשלבת פסיכו-קיברנטיקה, דמיון מודרך, וטיפול, הם ייעודי בחיים. ואת מה שיישמתי בהצלחה על עצמי, אשמח להעביר וללמד גם אחרים שחולים במחלות כרוניות. ולכן, חזרתי ללמוד אצל ד"ר חיים אורון, על מנת להעמיק את ידיעותיי ולהתמחות בנושא הפסיכו-קיברנטיקה.

בברכת בריאות טובה לכולנו
רחל ר.- מטופלת בבטאפרון (באייר)
(פרטים שמורים במערכת)

9