סיפורה של ניבה אשר שגב

בהמשך למכתבי משנה שעברה, ברצוני לספר על ההטבות שחלו אצלי מאז גילניה:

  • רגל שמאל הפסיקה לגרור, הידיים לא רועדות יותר.
  • מבחינה קוגניטיבית הזיכרון שלי השתפר. מבחינת ראיה, האישון שלי הפסיק לקפוץ לצד, ואין לי כבר כפל ראיה. אפילו להחזיק גרגיר זית לא יכולתי, מרוב רעד, והיום זה אפשרי.

סך הכול ניתן להגיד שחיי השתנו הודות לגילניה.
אני סטודנטית באוניברסיטת חיפה, בפקולטה למדעי הרוח. אני נשואה באושר כבר 3 שנים.
ניבה אשר שגב בת 29 ,חיפה

כמה מילים מאחות התמיכה והסיוע
לניבה חיוך מקסים. כולה תוססת ומלאת חיים. לא אשכח איך הייתי אצל ניבה בבית ופגשתי את הכלבה החמודה שלה. ניבה הראתה לי איך היא בועטת בכדור קטן וצבעוני, במשחק עם כלבה. חשבתי שהיא רק רוצה לשחק איתה, ואז היא ספרה את משמעות המעשה. "לפני זמן קצר לא יכולתי לבעוט בכדור, עם כל הרצונות וניסיונות שלי. פשוט בכל ניסיון שלי, הרגל זזה הצידה לבדה, ומפספסת את המטרה". לניבה הרבה מטרות בחיים, לא רק לבעוט בכדור. היא לומדת קורסים בתאטרון, אנגלית, יש לה תכניות לטיולים עם בעלה האהוב, ועוד היד נטויה.
אני מאחלת לניבה האמיצה, שמתמודדת כל כך יפה עם המחלה, שמאתגרת אותה יום יום, הרבה כוח ושמחה – המשיכי כך!

שרון גוטסמן
אחות תמיכה וסיוע גילניה- חב' נוברטיס
שירות אחיות Care for Life

11