מודעות לתסמינים – שלפוחית השתן

פעילות בלתי תקינה של שלפוחית השתן וטיפולים
תופעות בשלפוחית השתן של חולי טרשת נפוצה (MS) הן לרוב תוצאה של דמיאלינציה של אזור בתוך חוט השדרה אשר מבקר את פעילות שלפוחית השתן או לאורך האקסונים (עצבים) אשר מעבירים את המידע לגבי מצב שלפוחית השתן אל המוח וממנו. מיקום הדמיאלינציה יקבע את סוג הפעילות הבלתי תקינה של שלפוחית השתן וכן את התופעות הספציפיות הנלוות. התופעות השכיחות ביותר אותן חווים חולי טרשת נפוצה, הינן : תכיפות במתן שתן (תחושת צורך להטיל שתן לעיתים קרובות) ודחיפות (צורך להטיל שתן באופן מיידי וקושי להימנע מהטלת שתן כאשר תחושה זו מופיעה). חולים מסוימים חשים כי אינם יכולים להטיל שתן (היסוס, החזקת השתן), למרות שהם חשים בצורך פיזי להטיל שתן. חולים אחרים חווים טיפטוף ("בריחה" של כמויות קטנות של שתן) או איבוד שליטה מוחלט על פעילות השלפוחית, המתבטא בריקון בלתי צפוי של השלפוחית (אי- התאפקות).

סוגי פעילות בלתי תקינה של שלפוחית השתן
שלפוחית שתן עוויתית (ספסטית) תופעה המתרחשת כאשר שלפוחית השתן מתמלאת מהר מידי והטלת השתן הופכת לרפלקס אוטומטי. תופעה זו קרויה גם "חוסר יכולת להכיל" או שלפוחית שתן "קטנה". מצב זה מביא בסופו של דבר לכך ששרירי שלפוחית השתן מתעבים והופכים עוויתיים (ספסטיים, בעלי שרירים מתוחים) ויכול לגרום לטפטוף, תכיפות במתן שתן ו/ או חוסר יכולת להכיל שתן.
תופעה הידועה בשם "חוסר יכולת להתרוקן" או שלפוחית שתן "גדולה", היא מצב בו שלפוחית השתן רפויה, ומתרחשת כאשר לא מתקבלים יותר מסרים עצביים משלפוחית השתן והיא מתמלאת מידי. דפנות שלפוחית השתן חלשים, רפויים מעודף מתיחה ואינם יכולים להתרוקן על פי פקודה. התופעות כוללות תכיפות, טפטוף, היסוס או חוסר יכולת להכיל שתן כתוצאה מהצפה בכמות.
המצב השלישי נקרא שלפוחת שתן דיס- סינרגית (dyssynergic) אשר ידוע גם בשם שלפוחית "מנוגדת". במצב זה התנועות והפעילות של שרירי דפנות שלפוחית השתן ושריר הסוגר (השריר האחראי על שחרור השתן) אינם פועלים בתיאום זה עם זה. השלפוחית יכולה להתכווץ כדי להתרוקן בעוד ששריר הסוגר מתכווץ אף הוא ובכך מונע מהשתן מלצאת. מצב זה יכול גם להיות הפוך, ובו שלפוחית השתן אשר איננה מלאה אינה זקוקה להתרוקנות, אך שריר הסוגר רפוי ומאפשר לשתן לזרום החוצה.

טיפול בפעילות בלתי תקינה של שלפוחית השתן
הטיפול בפעילות בלתי תקינה של שלפוחית השתן משתנה בהתאם לסוג הבעיה המאובחנת. רשימת טיפולים מעודכנת מופיעה במהדורה החמישית של הספר "טיפול בתופעות של טרשת נפוצה" מאת ד"ר רנדל ט. שפירו (הוצאת דמוס מדיקל 2007).

מצב של שלפוחית עוויתית מטופל לרוב על ידי תרופות. על פי ספרו של ד"ר שפירו תרופות נפוצות למצב זה כוללות: אוקסיבוטינין (דיטרופן, דיטרופן XL), איוסכיאמין (לווסינקס, לווביד, ביסטוספאז), פלבוקסאט הידרוכלוראמין (אוריספאז), אימיפראמין (טופרניל), סולפנאצין (ווסיקר), טולטרודין טרטראט LA (דטרול LA), טרוספיום CL (סנקטורה), דריפנאצין (אנאבלקס), וכמה תרופות לטיפול בהתקררות. טיפול חדש יחסית משתמש בזריקות בוטוקס (בוטולינום טוקסין סוג A) לטיפול בחוסר יכולת להכיל שתן בחולי טרשת נפוצה. העיתון הרפואי לאורולוגיה Journal of urology פרסם מאמר שכותרתו הייתה "בוטולינום טוקסין סוג A הינו בטוח לשימוש ויעיל לטיפול במקרי חוסר יכולת הכלת שתן נוירולוגית: תוצאות מחקר של טיפול אחר, אקראי, כולל טיפול דמה (פלסבו) במשך 6 חודשים" (יולי 2005 גיליון 174(1) עמודים 196- 200).

חולים עם פגיעות חוט שדרה או חולי טרשת נפוצה קיבלו זריקות מקומיות לתוך השריר (2 מנות) של בוטוקס או של חומר- דמה (פלסבו). החוקרים הגיעו למסקנה ש"בוטוקס יכול לגרום לירידה מהירה, סבילה מבחינה רפואית ומשמעותית מבחינה סטטיסטית בסימנים ובסימפטומים של מצבי אי- הכלה של שלפוחית השתן הנגרמים מסיבות עצביות הקשורות לשרירי שלפוחית השתן במהלך מחקר שנערך במשך 24 שבועות". לא נצפו כל בעיות בטיחות במהלך טיפול זה.