הודעה לעיתונות ע"י חברת טבע

מחקר חדש נוסף מצביע על יעילותו הגבוהה של הקופקסון גם בטיפול בחולים שעברו מטיפול אחר

קופקסון של טבע מפחיתה משמעותית את פעילות המחלה בקרב חולי טרשת נפוצה בשלב ההתקפי (RRMS), שעברו משימוש בטיפול אחר עקב התפתחות נוגדנים מנטרלים (NAbs) ירושלים, ישראל, 23 באוקטובר 2007 – מחקר השוואתי רטרוספקטיבי מצא הארכה משמעותית של פרק הזמן עד ההתקף הראשון (p=0.0389) בקרב חולי טרשת נפוצה בשלב ההתקפי (RRMS), שעברו לטיפול בקופקסון של טבע לאחר שטופלו בטיפול אחר ופיתחו ירידה ביעילות הטיפול עקב התפתחות נוגדנים מנטרלים (NAbs). עוד נמצאה ירידה בשיעור ההתקפים השנתי הממוצע בקרב חולים שהועברו לטיפול בקופקסון, בהשוואה לטיפול הקודם. תוצאות המחקר הוצגו בקונגרס ה-23 של ECTRIMS (הוועידה האירופית לטיפול ומחקר בטרשת נפוצה) שנערך בשבוע שעבר בפראג, צ'כיה. "חולי טרשת נפוצה המטופלים בתכשירים אחרים, עשויים לפתח נוגדנים מנטרלים אשר מפחיתים את יעילות הטיפול", מסר ד"ר אנטוניו ברטולוטו, רופא מומחה וחוקר טרשת נפוצה מבית החולים האוניברסיטאי סן לואיג'י, באורבסאנו, איטליה. "במרכז הרפואי שלנו לטיפול בטרשת נפוצה, העברנו לטיפול בקופקסון חולים אשר טופלו בטיפול אחר ופיתחו נוגדנים מנטרלים, כפי שנמצא בבדיקות MxA ו-mRNA, וסבלו בממוצע מהתקף אחד לפחות בשנה. הנתונים שאספנו מראים, כי על הרופאים לשקול בחיוב העברת חולים שפיתחו נוגדנים מנטרלים לטיפול בקופקסון אשר מצליח להפחית את התקדמות המחלה". אודות המחקר במסגרת המחקר ההשוואתי הרטרוספקטיבי הוערכו ההבדלים בין טיפול בקופקסון לבין הטיפול האחר, בהתייחסות לנתוני שיעור ההתקפים השנתי, שיעור החולים שלא חוו התקפים כלל ומשך התקופה עד ההתקף הראשון. המחקר נערך בקרב 19 חולים שטופלו בטיפול אחר והועברו לטיפול בקופקסון, לאחר שפיתחו נוגדנים מנטרלים. החולים שהשתתפו בניסוי אובחנו באופן עקבי כבעלי נוגדנים מנטרלים (לפחות חודשיים ברציפות); ונאמדה אצלם פעילות נמוכה של המחלה לאורך הטיפול האחר (התקף אחד או פחות בשנה האחרונה לטיפול); והם טופלו בקופקסון לפחות 12 חודשים לאחר שהועברו לתרופה זו.

מידע נוסף אודות שיטת המחקר ותוצאותיו, ניתן לקבל בפוסטר:

“Glatiramer acetate reduces disease activity in NAbs to IFNb-positive patients,” by M. Capobianco, A. Sala, S. Malucchi, M. Caldano, A. Di Sapio, F. Sperli, A. Oggero, F. Marnetto, P. Valentino, L. Granieri, F. Gilli, A. Bertolotto.